נקמה מתוקה

5~ לילה אחד

13 ביולי, יום שישי.

״אתמול שכבתי עם גבר לוהט״ דיויד אומר לי. אני לגמרי חצי ישנה על הכסא שיזוף שלי. השמש מחממת את גופי. ״הלוואי שהייתי יכולה להגיד אותו דבר״ אני מגחכת. ״יכלת להגיד אילו היית מזיינת את תאו קאלו,״ הוא אומר. אתמול לאחר המקרה עם תאו במועדון, הגעתי למלון ובכיתי מתחת לשמיכות וצלצלתח אל דיויד. הוא עודד אותי.
דיויד הוא הידיד הטוב ביותר של סופי, הוא בן גילה אך הרגשתי בטוחה לספר לו את זה. ״סופי לא תאהב את היחסים שלי עם תאו,״ אני אומרת בעצב, איזה מזל שהמשקפיי שמש מסתירות את עיניי. ״סופי לא אמורה לדעת את זה קימי,״ דיויד מסתכל עליי במבט של ממזר רציני. ״אני צריכה לספר לה את זה,״
״את לא חייבת.״
״אני חייבת.״
״פאקינג תעשי משהו פעם אחת בישביל עצמל ולא בישביל סופי והנקמה המטופשת שלה.״
״תשתוק דיויד,״ אני אומרת כשאני קולטת את סופי מגיעה לחוף בבגד ים צהוב, כולם מסתכלים עליה. היא מתיישבת בכסא רחוק מאיתנו. אסור לנו להראות יחד בציבור. אסור שבטעות ידעו שאנחנו מכירות.
סופי השתנתה מאז אך עדיין לא נקח את הסיכון שיזהו אותה.
״אני רואה את המבטים שיש לך על הפנים קים״ דיויד מדבר אליי בזמן שאני מסתכלת על סופי. ״את מקנאה בה, את אוהבת אותה ואת מאוד מעריצה אותה. יש לך מערבולת רגשות כלפי סופי״ הוא אומר ואני מרימה גבה. ״מקנאה בה? אני לא מקנאה בה״ אני תוקפת אותו בחזרה.
״אלוהים יודע שכן, כמו שאמרתי. את חשה מערבולת רגשות כלפייה.״
אני שותקת, ״קימי את מהממת בדרך שלך, אל תסתכלי על סופי,״ הוא אומר ומלטף את היד שלי. ״אז את מי זיינת אתמול?״ אני שואלת אותו ומעבירה נושא. ״ואו הוא היה מדהים, חתיך והכי חשוב איטלקי,״ דיויד אומר. ״איטלקי?״ אני מגכחת.

רק אלוהים יודע כמה קשה להתרגל לחיי הלילה. בחזרה בדרך למלון אני מרגישה עייפות מטורפת. כשאני נכנסת לחדר אני מגלה זר פרחים מחוץ לדלת. אני מחייכת ומרימה את הזר, רואה פתק קטנטן.

מתארחת במלון שלי? העונג כולו שלי.
אגיע לאסוף אותך למילאנו הערב.
גקי

גקי הוא הבעלים של דקל הוטל, המועדון המפואר ביותר במדינה.
מה הקטע של השתלטנות הזו? מי צריך שתאסוף אותי. אפס.
בסופו של דבר אחרי שסיפרתי את המקרה זר הפרחים לסופי ופאבלו הם חייבו אותי להענות בחיוב להצעה של גקי. איףףף קוץ בתחת.

קים:
מתי אהיה מוכנה הערב מאהב לטיני שכמותך? תודה על הפרחים.

גקי:
אגיע לאסוף אותך בשעה עשר. מרלין מונרו.

אני מחייגת אל דיויד לספר לו על הפרחים. הוא מתרגש להפליא ואומר לי שזה יכול לעזור לי לשכוח את אירועי אמש עם תאו. אני מסרבת להקשיב לדיויד, הוא חי בדרמה כלשהי. חושב שאמצא את אהבת חיי בכל הסיפור הזה.
״כלל ראשון- אל תצאי עם איטלקים״ משפטה של סופי חקוק בזכרוני.