נקמה מתוקה

11~ אהבה תמימה

22 ביולי, נקודת המבט של תאו:

פרפרים בחזה מעירים אותי משינה כל כך שלווה. הריח המתוק שלה ממלא את האף שלי. אני פוקח את עייני רואה אותה עדיין ישנה. גופה הקטן זז תוך כדי שינה והישבן שלה מתנגש בדיוק בזקפת בוקר שלי. ״אני בגן עדן״ אני ממלמל לעצמי, הראש שלי מעט כואב. אני קולט איך הבגדים מפוזרים סביבנו, הווסקי על הרצפה והתחתונים שלה נמצאים מתחת לראשי. ״מתפוצץ לי המוח״ קולה הצרוד של קים נשמע פתאום, ״חשבתי שאת ישנה״ אני אומר לה ומצמיד נשיקה למצחה. היא מסמיקה בחמידות כזו שמאפיינת רק אותה. ״אמרנו רק לילה אחד״ היא לוחשת בזמן שאני ממשיך להעמיק את הנשיקות שלי בצווארה. ״את באמת חושבת שאחרי לילה מדהים כזה אני אהיה מסוגל לא לגעת בך יותר?״ אני שואל אותה וחופן את שדייה בין אצבעותיי. ״כן תאו.״
אני מתפלא. אני מרגיש על גופה שהיא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותה. המשיכה בנינו מדהימה, ״אני לא מתכוון לוותר על מה שיש בנינו,״ אני אומר לה, היא נשענת על גב המיטה ומלטפת את היד שלי. דמעות זולגות מתוך עינייה, ״איך אסתכל על סופי עכשיו?״ היא אומרת בכאב, אני מסיט את הדמעות ממנה. ״לא תכננו שזה יקרה״ אני אומר לה והיא מהנהנת. אני עדיין לא מבין את הרגשות שלי כלפייה. ״תאו״ היא אומרת את שמי, מלטפת את פניי ומנשקת את שפתיי. ״אמרנו רק לילה אחד.״
אני עוזב בכאב את המלון. מרגיש שילק מליבי נותר שם במיטה שלה.

״חזק יותר״ צורח בן, אני נותן את האגרוף הכי חזק שאני יכול לתוך השק המוכר. השק עף ואני מתיישב בתוך הזירת קרבות שלי. לא מפסיק לחשוב עליה. על הרגשות שלי כלפיה. על הלילה המדהים שהיה לנו. על השפתיים שלה ועל השפתיים שלי. הגוף שלי נברא בישביל גופה.
״היום סופי מגיעה לכאן?״ שואל בן, מעיר אותי ממחשבות על קים ואני מהנהן בחיוב, ״אחי אני מת לדעת על איזה אונס היא מדברת״ אומר בן ונראה סקרן לא פחות ממני.
״אני מקווה שהיא תגיד לי״ אני אומר, החיים שלי בבלאגן. בא לי לקבור את עצמי בגופה של קים שוב. ״אני חושב שאתה עדיין צריך להצטייד באמצעי הגנה שאתה איתה. אין לדעת״ הוא אומר לי ואני מבטל אותו. ״בן תשתוק. הבחורה עברה אונס והיא ללא ספק אומללה. אני מכיר את סופי יותר מכל אחד אחר. יש לה לב טוב. כנראה שמשהו השתבש בשנים האחרונות, אבל הלב שלה עדיין טהור״ אני אומר לו. ״היי״ קולה המוכר של סופי נשמע מרחוק. אני מסתכל עליה, היא מגונדרת כפי שהייתה פעם. אני יוצא מהזירת קרבות ומנגב את גופי המזיע, אני לובש את החולצה שלי ומקבל אותה בחיבוק. ״את נראת טוב סופי״ אני אומר לה והיא מחייכת.
אנחנו יושבים במשרד שלי. סאן נכנסת, מציעה לנו לשתות. סופי מסרבת אך בכל זאת אני מבקש מסאן להכין לנו שייק פירות. סופי מסתכלת באיבה על סאן. סאן חוזרת עם שתי כוסות שייק ומגישה לנו. סופי מגלגלת את עינייה שסאן מברכת אותה לשלום. גם אז הן לא הסתדרו . סופי לא מבינה שסאן היא לא הבעיה פה. ״מה קורה סופי?״ אני שואל אותה, ״איפה היית כל השנים האלה?״
״חיפשתי את מה שאיבדתי באותו לילה״ היא אומרת ומשפילה את ראשה, ״אני לא רוצה ללחוץ עלייך סופי. אבל אני לא ארגע עד שאדע את הסיפור״ אני אומר לה. ״אני לא מפסיק לחשוב על זה את חייבת לשתף אותי.״
״תאו זה קשה״ היא אומרת, ״זה קשה לדעת שכל מה שחשבתי הוא שקר מוחלט, זה קשה לי לעכל את זה שכל השנים האלה האמנתי בשקר מטופש״ היא אומרת. ״מי עשה לך את זה?״ אני שואל והיא מסתכלת עמוק אל תוך עיניי.
״אנדרה״ היא אומרת את השם והלב שלי יורד לתחתונים.