I'm really sorry that I'm not that GIRL

PART 3

נקודת מבט - מאיה

" יומני היקר, פגשתי בחור, דן אם אני לא טועה, הוא הצליח לבלבל אותי אבל לא עד כדי כך, אני נקשרת יותר מדי מהר לאנשים שבסוף מאכזבים אותי.
אני נותנת הכל והם יורקים לי בפרצוף, אבל זו לא הנקודה.
הוא הילד " הרע " של השכבה, ולהפך מילד רע הוא החזיר לי את היומן, זה הגיוני?
כשהוא תפס לי ביד, אני פחדתי.
הכל חזר אליי, המגע שלו היה " מחבק " אז זה מנע ממני להיכנס להתקף חרדה, מגע שרוצים עוד ממנו.
אף פעם לא סיפרתי לאמא שלי את מה שקרה באותו יום, אני אפילו לא כותבת את זה ביומן, אני מפחדת כשאני אמות, ימצאו את מה שכתבתי, אז אני תמיד משאירה רמזים, כמו עכשיו.
בעיניים שלו היה משהו מיוחד, הוא היה נראה שברירי.
אני לא מבינה אפילו למה אני מדברת עליו, אני גם ככה לא אקח אותו כידיד.
אמא שלי אמרה לי שהגידול עוד פעם חזר ואנחנו נצטרך לעשות טיפולים כל השבוע, ולקחת עוד תרופות, הן רק מכניסות אותי לדיכאון, ואמא שלי לא מבינה, כי אני אף פעם לא הסברתי לה, אני לא אוהבת לדבר עם אנשים על הרגשות שלי.
טוב... אני צריכה להתארגן לבית ספר, נתראה ביום אחר. "

הרגשתי צורך בלתי מוסבר לכתוב ביומן, כתבתי שעות על גבי שעות, ובקושי זכרתי ללכת לבית הספר.
עשיתי גולגול מרושל, ושמתי מייקאפ בשביל להסתיר את שקי השינה, אני בדרך כלל לא שמה איפור, אני לא מתחברת לכל זה.
אני שמה רק מסקרה ואיילנר, אני מאוהבת בזה ( תמונה ) אני מרגישה יותר טוב עם זה.
את האמת? כשצבעתי את השיער לורוד הביטחון שלי עלה, ומאז באמת עשיתי כל דבר שרציתי, אולי אני לא עם מלא ביטחון, אבל זה העלה לי אותו.

התלבשתי ויצאתי, בדרך פגשתי את גל, היא ישבה בספסל ובכתה, ניגשתי אליה מהר ושאלתי לשלומה, " שכחתי את הדרך לבית ספר " היא סיפרה לי, ראיתי שהשעה כבר 10 אז אין לה טעם ללכת לבית ספר והצעתי לה לבוא איתי לתיכון, יש לנו היום " יום משפחה " עוד לא הבנתי מה זה אבל אפשר להביא את אחד מהאחים שלך, והצעתי שהיא תהיה אחותי עד שנצא משם, היא הנהנה וחייכה והלכנו לתיכון שלי.

הרגשתי יד קטנה שמחזיקה את ידי, זו הייתה הרגשה חמימה ונעימה, ואז ראיתי שגל נתנה לי יד, עצרתי בצד וחיבקתי אותה.
" בשביל מה זה? " היא שאלה אותי וצחקה
" סתם " אמרתי לה בחיוך.

נכנסתי איתה לבית ספר והיא הסתכלה בתדהמה
" זה כל כך גדול " היא אמרה לי וחייכתי אליה.
" טוב קטנה יש לי שיעור ביולוגיה, את רוצה לבוא איתי? " שאלתי אותה עם עיניי כלבלב ומבט משועשע.
" אוקיי " היא ענתה לי ונכנסנו
כולם בהו בנו אבל לא התייחסתי וסימנתי גם לגל לא להתייחס.

חבר של דן זרק אלינו הערה כשהוא נכנס " מה זה הארגון לאוטיסטים? "
" אתה בכוח רוצה מכות, הא? " סיננתי והוא שתק.
" יש לי מזל שאין לי אחד כמוכם במשפחה שלי " הוא אמר.
" יש לך מזל שאתה לא בבית חולים כרגע " צעקתי עליו והוא שתק אבל הפעם לחלוטין.

" את יודעת שאת מושלמת, כן" אמרתי לגל וחייכתי אליה,
" יש עכשיו ארוחת צהריים, רוצה לבוא? " היא הנהנה
" תזהרי לא לקבל פה קלקול קיבה " אמרתי לה וצחקתי
" אני אשתדל " היא חייכה אליי ונצמדה אליי לחצי חיבוק
כל אחת לקחה את מה שהיא אוהבת והתיישבנו בשולחן פנוי שמצאנו.

היא לקחה פסטה ואני המבורגר, " מה זה מרעילים אותכם? " היא אמרה לי וצחקה
" לכי תדעי " אמרתי לה
" רוצה פיצה? " שאלתי אותה בערמומיות
" כן, מאוד " היא ענתה לי בחיוך
יצאנו מהחדר אוכל עד שהחבר הזה שלו שוב העיר הערה, אבל הפעם ליד כולם.
" אני רואה שוב האוטיסטית פה " הוא אמר וראיתי את העצב בפנייה של גל.
" אני רואה שוב את האדיוט פה " סיננתי

דן שנכנס בדלת נראה מזועזע אבל לא הבנתי למה וגם לא התייחסתי לזה.
" זו אחותך? " הוא אמר בטון מגעיל
" כן, זו אחותי והיא הדבר הכי יפה שקיים " אמרתי לו בגאווה
" היא מזעזעת ושונה " הוא אמר כשהוא מנסה לצאת מגניב ליד חברים שלו.
" אולי היא שונה, כן, אבל מי אמר ששונה זה לא טוב? תאמין לי שאני מעדיפה להיות " שונה " ולא להיראות כמוך, אתה בן אדם כל כך קטן.
ואגב לגביי המזעזעת תאמין לי שגם עם טונות של איפור לא היית נראה כמו המלאך שפה לידי, ועוד משהו, היא עדיין תהיה אלף רמות מעלייך, אז תמשיך להתמרמר ולקנא. " אמרתי לו בגאווה.

דן עדיין בהה בנו מבט מזועזע ולא הבין מה קורה פה.
ושוב לא ייחסתי לזה חשיבות.

נקודת מבט - דן

נכנסתי לחדר אוכל ושמעתי צעקות, ראיתי את מאיה עם גל.
הייתי מזועזע, לא הבנתי מה היא עושה פה ולמה היא מחזיקה לה את היד, ובכלל עם פרצוף עצוב.
עד שטיילר אמר " היא מזעזעת ושונה " באותו רגע הרגשתי את כל העצבים עולים לי, כל אחד יודע שאין לי סבלנות, אני רציתי להרביץ לו, עד שמאיה ענתה לו וצעקה עליו והשתיקה אותו.

היא כרגע הגנה על אחותי? תהיתי לעצמי, ולא הבנתי איך גל הגיעה אליה.
ואז נזכרתי בילדה עם הכלב שהיא סיפרה לי, והכל התחבר לי.
רק עכשיו הבנתי עד כמה מאיה היא הילדה הכי יפה פה, לא הטעם שלי, אבל האופי שלה מדהים.

אני לא מחפש קשר רציני, ומאיה תמימה מדי לסטוצים, וגם אין לה גוף מי יודע מה, היא ממוצעת בסך הכל.

חיכיתי לרגע שהן יצאו ושאני אוכל להרביץ לו ולהוציא את כל הכעסים שבי.
" תגיד יא בן זונה מי אתה בכלל? " צעקתי עליו ונתתי לו אגרוף בזמן שאני מחזיק אותו מהחולצה.
" מ..מה " הוא מגמגם כולו דם
" ככה אתה מדבר אל ילדה קטנה? הא? " ניסיתי לעצור את עצמי ולהגיד שהיא אחותי.
" מה יש לך תרגע היא אוטיסטית היא גם ככה לא מבינה כלום " באותו רגע מצאתי את עצמי בועט בו עד שהוא כמעט מתעלף.
" מה נהיית כוסית, אתה בעד הפריקית הזו עכשיו? "
" דווקא כוסית אבל " הוא מלמל.
" שלא תעז לדבר אליה ככה שוב " איימתי עליו.
הוא הנהנן ויצאתי כולי עצבני לבית שלי.