נקודת מבט - מאיה
" אני פחדתי, אני הרגשתי כלואה ושכל העולם מסתובב סביבי, החום והקור כאחד נגדי.
הוא התקרב אליי, הוא בחן אותי, אני..., אני רציתי לצעוק, לדחוף אותו, אבל לא יכולתי.
הוא הדביק אותי לקיר והתחיל לסמן אותו על הצוואר שלי, ניסיתי להדוף, באמת שניסיתי, אבל הוא החזיק אותי כל כך חזק.
הידיים שלי שינו צבע, ובכלל הצוואר, הרוס לגמרי.
כולי חברבורות, אבל לא היה לו אכפת.
הוא פשט את החולצה שלי, נשארתי עם חזייה ערומה לידו, אני ידעתי מה עומד לקרות.
תמיד אמרתי שאני בתולה, אבל לקחו לי את זה בגיל 8, לקחו לי את הדבר שאמור לסמל אותי בוגרת בנפש, לבנתיים יש לי רק טראומות בנפש, האירוניה.
רכב שבא מאחוריו צפר לו והוא נכנס, הנהג בחן אותי ללא בושה, עם חזייה, דומעת וסגולה.
הוא צחק והמשיך לנסוע, הוא השאיר אותי פגועה על הרצפה ".
שלוש שעות לפני ;
הפיצה הייתה מוכנה, שתינו אכלנו אותה והיה דווקא טעים.
" זה מאוד טעים מאיה " גל אמרה לי
" תודה קטנה " עניתי לה בהתרגשות
" הי " גל אמרה לדן שבא מאחוריה ולקח את החתיכה האחרונה
" זה היה אמור להיות שלי " היא נזפה בו
" לא מגיע לי לטעום? " הוא אמר לה ופרע את שערה.
הייתי חייבת לזוז, קבעתי עם חברות להיפגש בMoon משהו, איזו מסעדה פלצנית, הרשתי לעצמי לקנות מנה שם, עבדתי קשה כל החודש, החלטתי שאקנה את המנה הכי פחות יקרה, אני עדיין צריכה לפרנס את אמי ואחי הקטן.
לבשתי פוטר אדום שמצאתי זרוק אצל אמי בארון וגינס.
( תמונה )
ויצאתי, מחכה למונית שתאסוף אותי.
רוזלי וסוזן חיכו לי כבר במסעדה, כשנכנסתי ראיתי אותן מפלרטטות עם גברים, שניהם היו חסונים ודווקא נראו טוב.
התקרבתי אליהם ובוזן הציגה אותי בפניהם, זה היה מביך, מה לי ולהם?
לקח לי שעה עד שהם הבינו את הרמז שלי לחכת משם ולקחת שולחן, הגברים האלו ישבו מאחורינו, רציני?
כל אחת הזמינה לה מה שהיא מעדיפה ואני הזמנתי לי פסטה שמנת.
הגברים האלו כל שניה זרקו לעברינו הערות אבל לא התייחסנו.
כשסיימנו לאכול כל אחת נסעה במונית לביתה ואני עדין חיכיתי למונית שתבוא.
נשלחה לעברי יד, לא ראיתי כלום.
ראיתי שחור.
ואז... ואז זה קרה.
( תיאור למעלה )
°
°
°
°
°
°
ישבתי שם שעתיים, עם חזיה, דומעת.
לא הרגשתי כלום, בקושי היו לי דמעות.
לא הייתה לי טיפת עצב, הלוואי והייתי מרגישה משהו באותה שניה.
לבסוף התאוששתי והלכתי לביתי, אח שלי ישן ואמא שלי כנראה באיזה בר.
הסתכלתי עליי במראה וראיתי מפלצת.
ראיתי מישהי עם עיניים אדומות מבכי, ראיתי מלא סימונים על הצוואר, ראיתי סגולים וכחולים על חלקי גופי.
פחדתי.
לא טרחתי להחליף בגדים, נרדמתי עם החולצה הקרועה.
°
°
°
°
°
כשקמתי בבוקר הייתי נראית פחות חיוורת אבל עדיין היו לי סימנים.
אף פעם לא התאפרתי אז לקחתי מייקאפ נראה לי או מה שזה לא יהיה ושמתי על הצוואר, אני זוכרת שאמא שלי פעם כשהייתה מתאפרת היא הייתה טופחת עם ספוג מוזר כזה אז החלטתי לעשות כמוה וזה באמת עזר וטישטש.
הגעתי לבית ספר מפוחדת, לא ידעתי מה יקרה לי.
" מאיה " שמעתי קול בס מדהים מאחוריי
הסתובבתי וראיתי את דן.
" תודה שהיית אתמול בשביל גל, היא התלהבה " הוא אמר לי עם חיוך.
" שמחתי להיות איתה " אמרתי וחייכתי חיוך מזויף, באמת שמחתי להיות איתה, אבל שום דבר לא ריגש אותי כבר.
צלצול נשמע ושנינו הלכנו לכיתות שלנו.
היה לנו ספרות ודיברנו על הספר " גאווה ודעת קדומה ", ספר מדהים.
" מה אתם חושבים על מר דארסי? " המורה שאלה אותנו.
" מזעזע, עצוב שאליזבת הסכימה לו אחר כך " עניתי בצעקה ורק אחריי כמה שניות הבנתי מה אמרתי ושמתי יד על הפה.
" את האמת שמר דארסי התנהג בחוכמה " דן נכנס לכיתה וצעק
" כן להרוס חתונה ואחריי זה לבוא לאליזבת כמו כלב, זה חוכמה? " עקצתי אותו.
" שלום גם לך דן " המורה אמרה לו וקרצה, מה לעזעזאל את מורה למה שתקרצי לתלמיד, מי ישמע מי הוא בשבילך.
היינו בשקט כמה שניות וחשבתי על זה שדן בטח זיין אותה ופשוט צחקתי וכולם הסתכלו עליי, זה היה מביך.
" מה היה כל כך מצחיק " דן שאל אותי כשנגמר השיעור
" לא משהו שאמור לעניין " סיננתי
כשבאתי להכניס את הקלמר הוא לקח לי אותו והרים אותו גבוה, הוא מצפה שאני אקפוץ ואז אגיע לשם, ואוו.
" אני לא מתכוונת לקפוץ " לחשתי
" זה קיטשי לי מדי, סטפני לעומתי תרצה לעשות את זה בשמחה, לך אליה " אמרתי לו בזמן שהוא צוחק
" לא משנה היא קופצת עלייך כל לילה " סיננתי ויצאתי מהכיתה.
" הקלמר שלך, יקירתי " הוא צעק, וצמרמורת עברה בגופי למשמע " יקירתי "
" תהנה איתו " סיננתי ויצאתי, רק שאחריי חמש דקות הבנתי עד כמה שזה רעיון גרוע.
בתחילת שיעור ספרות כתבתי מכתב, שבוא נגיד, אף אחד לא היה אמור לראות אותו.
" שיט " מילמלתי
" מה יש? " תומר שאל אותי בזמן שהיינו בקפיטריה
" מה השעה? שאלתי אותו בלחץ
" שלוש וחצי " הוא אמר
" טוב תודה " סיננתי ורצתי לעבר הכיתה, מקווה בליבי שהוא לא קרא את המכתב הזה.
רצתי לכיתה כאילו מישהו רודף אחריי, רצתי כל כך מהר, פחדתי.
הוא... הוא עמד שם. עם המכתב ביד.
חשכו עיניי, רציתי לקבור את עצמי.
הוא הסתכל עליי במבט מוזר, מבט שאף פעם לא ראיתי, מבט של רחמים?
הייתה שתיקה, אף אחד לא דיבר, לאף אחד לא היה אומץ.
" את מוכנה להסביר לי מה זה? " הוא שבר את השתיקה
" מה זה הפאקינג מכתב הזה? " הוא הרים עליי את הקול.
YOU ARE READING
I'm really sorry that I'm not that GIRL
Roman d'amourפאק.... את משגעת אותי.. " הוא מלמל בזמן שהוא מתקרב אליי " אתה בוחר להשתגע " " מה אם אני אגיד לך שאני רוצה אותך " הוא אמר והפרצופים שלנו היו כל כך קרובים שהרגשתי את נשימותיו. " מה אם אני אגיד לך שאני רוצה את אחותך? " את האמת? הוא גם " שיגע " אותי...
