Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.

פרק 7

הגיע הלילה וג'ימין עדיין היה בחוץ, נהנה מקור הלילה. "איפה השמש שתעשה אור?" הוא שאל את עצמו תוך כדי שהוא צועד לכיוון הבית. השעה הייתה כבר 23:30.

כשהוא הגיע לביתו הוא נעצר והבחין בילד הקטן שהיום פגש, יושב ליד מפתן הדלת ומחכה ל.. אין לו מושג למי הילד הזה בעצם מחכה. "מה קרה חמוד? למה אתה פה ולא הולך לבית שלך?"
"אני לא יודע, פה זה הבית שלי." הילד אמר וקולו היה ממש עדין וחמוד.

ג'ימין הביט בו "אתה רוצה לגור איתי?"  ג'ימין שאל, האמת שהוא היה כרגע ממש מופתע.
אבל הילד הקטן הנהנן והסכים. "בוא ניכנס." ג'ימין אמר והושיט את ידו לילד.

ג'ימין וגון הו נכנסו לבית, הוא חייך כשהביט בילד שנכנס לבית וקפץ על הספה. "גם על הספה שלך יש את הריח שלך."  ג'ימין התבונן בו וצעד לעברו.
"אתה מריח את הריח שלי?" הוא שאל והתכופף לגובהו של הילד. הילד הפסיק לקפוץ וניגש אל ג'ימין, הילד הקטן חיבק את רגליו של ג'ימין, ליבו של ג'ימין התמלא בחום, "כן, אני מריח את הריח את הריח שלך."  הילד אמר  והמשיך לחבק את רגלו של ג'ימין .

"גם לך יש ריח."  ג'ימין אמר. "אני לא יודע, אני לא מריח את הריח שלי." הילד אמר ובקולו תמימות וג'ימין חייך. "את שלי אתה יכול להריח למרות שאף אחד אינו יכול ואת שלך אתה אפילו לא מריח?", "זה לא כל כך חשוב לי לדעת מה הדם שלי מכיל, בדיוק כמו שאתה אינך מריח את הריח שלך." הילד אמר והתישב תוך כדי על הספה, הוא הביט בתקרה. "גם הבית שלך מוגן", "נכון, הרי אני לא יכול למרוח את עצמי כל החיים בסבון מסווה, אז הבית מסווה את הריח, גם את שלך." ג'ימין אמר והביט בגון הו שהביט סביבו, בוחן את הבית.

"איפה גרת עד עכשיו?" ג'ימין שאל את הילד.
"במקום אחר", "אם גרת במקום אחר, איך בעצם הגעת לפה?", "אני גם לא יודע, אבל פה זה הבית שלי", ג'ימין התייאש מלשאול, "אתה רעב?, רוצה שאני אכין לך אוכל?" הוא שאל תוך כדי שהוא התרומם מהספה.

"כן, אני גם רוצה בבקשה שוקו.", "אתה אוהב שוקו?" ג'ימין שאל וחייך "גם אני."

הוא ניגש למטבח והתחיל להכין אוכל. "למה הדם שלך מכיל כעס, עצב ואהבה?" גון הו שאל תוך כדי שהוא נכנס למטבח והביט בג'ימין. "אהבה?", "כן".
ג'ימין בתגובה לא ענה והמשיך לבשל, מעדיף לשתוק.

"אתה לא מרגיש את הרגש הזה כלפי מישהו או מישהי?" גון הו המשיך לשאול והתיישב על הכסא שהיה מונח ליד הפינת אוכל, ג'ימין שתק והמשיך להכין.

גון הו שתק כששם לב שאין תגובה מצד ג'ימין, אז הוא פשוט התבונן בו. "אתה תרצה ללכת לגן ולהתנהג כמו ילד רגיל?" ג'ימין שאל את גון הו.

ג'ימין שאל את גון הו בכוונה, כי ילד או אדם שמכיל ריח אינו אדם רגיל. (מי שקוראת את can't make you love me.. תבין על מה אני מדברת).

"אתה יודע שאני לא צריך את זה", גון הו אמר, "אני יודע, אבל בכל זאת שואל", "לא" גון הו ענה. "קח", ג'ימין אמר והגיש את השוקו לגון הו. "טוסט", ג'ימין חייך והגיש לו את האוכל.

"בתאבון מותק", ג'ימין אמר והלך לסלון, אך גון הו בא אחריו עם האוכל. "למה אתה לא אוכל ליד השולחן?", "ככה, לא בא לי", גון הו אמר והתיישב ליד ג'ימין בספה, וג'ימין הביט בו. "מחר נלך לקנות לך בגדים", גון הו הנהן לדבריו של ג'ימין והמשיך לאכול. "אני רוצה גם צעצועים", ג'ימין חייך והנהן.
"אתה תישן בחדר שלידי", "לא." "מה לא?", "אני ישן איתך", "אתה רוצה לישון איתי?". "כן."

כעבור כמעט 10 דק' ג'ימין פינה את הצלחת של גון הו ושם בכיור, הוא ישתוף את זה מאוחר יותר. "בוא אני אקלח אותך", "בסדר, אבל אני אצטרך חולצה שתביא לי, תביא לי חולצה שהיא שלך", "חולצה שלי?" ג'ימין אמר וצחק. "כן", "טוב." הוא אמר ונכנס לחדר אמבטיה, ממלא את האמבטיה במים חמים.

גון הו הביט במים שהתמלאו מספיק ונכנס לאמבטיה. "איזה נעים." ג'ימין חייך וליטף את שיערו של הקטן, גון הו השפריץ מים לפניו של ג'ימין. "אני לא מסכים."  ג'ימין אמר ופניו הרצינו לפתע, גון הו נבהל מהתפנית החדה שג'ימין שינה לפתע והשפיל מבט. "אני מצטער." גון הו אמר ועצב בקולו, הוא לא רצה שג'ימין יכעס עליו.
"זה בסדר." ג'ימין אמר וליטף את שיערו  של הקטן, ליבו הפשיר מהילד הקטן.

ג'ימין התרומם וניגש לארון שבחדר אמבטיה והוציא משם מגבת, הוא נכנס לחדר וחזר כשבידו חולצה. "בוא." ג'ימין אמר והוציא את גון הו מהאמבטיה, הוא רכן לעברו של גון הו וייבש אותו במגבת, הוא הלביש את גון הו בחולצה שהוא מקודם לקח מהארון אצלו בחדר והלביש אותו.
ג'ימין הביט בגון הו וצחוק חמוד פרץ מפיו. "זה פשוט ענק עליך." ג'ימין אמר וחיוך עדין על פניו.
"תודה אפפה." גון הו אמר ונתן נשיקה ללחיו של ג'ימין, הוא יצא מהמקלחת וניגש לחדר.

ג'ימין עדיין נשאר רכון כל הרצפה באותה תנוחה שהיה מקודם. "אפפה?" ג'ימין תהה על מילותיו של גון הו, ככה כמה דק'. עדיין חושב על מה שהקטן אמר.

-אפפה-