Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.

פרק 4

ברגע שעיניו של אותו אחד שינו את צבעם הוא התרומם ויצא מהחדר.

ג'אנגקוק ניגש לחדר שלו, הוא נכנס למקלחת ושתף את פניו, אך צבעם עדיין נשאר אותו הצבע.
צבע אדם, צבע האש. הוא לא רצה שאף אחד יביט בעיניו עכשיו. "אהה.." הוא צעק, עיניו שרפו והוא צרח מכאב.

דפיקות נשמעו על דלת חדרו.מ"אדוני אתה בסדר??" אחד מין המשרתים שהיה בטירה שאל את ג'אנגקוק מעבר לדלת. ג'אנגקוק פתח את הדלת לאחר שעיניו שינו את גוונם לצבעם הרגיל, וצבע האש נעלם מעיניו. המשרת הביט בג'אנגקוק והשפיל את עיניו מיד, ג'אנגקוק היה נראה נורא. כל שיערו היה רטוב ומבולגן על כל הפנים שלו. אותו משרת נרתע לאחור, הוא מעולם לא ראה כך את ג'אנגקוק.

"מה??" ג'אנגקוק שאל בקוצר רוח, עצבני. "יש כאן שבוי", "שחרר אותו", "סליחה?" המשרת חשב שהוא לא שמע טוב את מילותיו של ג'אנגקוק.
ג'אנגקוק התקרב אליו בצעדים איטיים והרים אותו מהחולצה. "לא שמעת מה אמרתי?" ג'אנגקוק צעק, שינוי צבע העיניים שלו השפיע עליו. "אמרתי לך לשחרר אותו." ג'אנגקוק אמר והוריד את המשרת, תורק אחריו את הדלת. אך דפיקות נשמעו בשנית על הדלת. "מה?" הוא שאל ולקח אוויר לראותיו.

"יש לנו הוראה לשחרר אותו רק בחצות. ג'אנגקוק שתק לרגע, "אז תשחרר אותו רק כשיגיע חצות." הוא אמר ותרק את הדלת בשנית. המשרת עמד מול הדלת עדיין מבועת במקומו. מעולם הוא לא ראה כך את ג'אנגקוק. מעולם.. ג'אנגקוק מעולם לא היה כך.
אולי זה קשור לשבוי... אולי..

המשרת נכנס לחדר שבו ג'ימין היה, ידיו היו עדיין קשורות מאחורי גבו ומהן נוזל דם רב. "אני צמא.. וגם קצת רעב.. מים.." ג'ימין אמר וירק דם מפיו.
המשרת יצא מהחדר וניגש להביא לו מעם ומזון.. וג'ימין עדיין נשאר כך.

כעבור כמה דק' אותו משרת חזר ובידו קנקן וקצת מזון. הוא עזר לג'ימין לשתות כיוון שידיו עדיין קשורות בשרשרת ברזל שהגבירו את עוצמת הכאב.
כעבור 5 דק' ג'ימין גמר את כל מה שהיה על המגש, המשרת הביט בו בפליאה. "וואו.. מדהים. אכלת מהר."

ג'ימין השפיל את עיניו ועדיין בלע את הביס האחרון של הפרוסת לחם. כן, הוא היה רעב. "אני ג'ונג הו, כל מה שתצטרך אתה יכול לומר לי." ג'ונג הו אמר ויצא מהחדר, משאיר שם עדיין את ג'ימין.

הגיע חצות, ג'ונג הו נכנס לחדר ושחרר את ג'ימין, הוא התיר מימנו את השרשראות שהיו עד עכשיו קשורות לידיו. ג'ימין הביט בג'ונג הו שהתיר ממנו את השרשראות.

"מה אתה עושה?" ג'ימין שאל. "אתה משוחרר", "באמת?", "רוצה להישאר?", "לא, תודה. אני בכל זאת מעדיף לחזור לבית שלי." ג'ימין אמר והתרומם, אך הוא מעד ונפל לזרועותיו של אותו משרת. "בוא, אני אראה לך את הכניסה לממלכה שלך", "בסדר, תן לי רגע." ג'ימין אמר ונעמד על רגליו.

הוא יצא מהטירה וצעד לעבר השער. זהו שער שקיים בין שתי הממלכות, שער זה אינו קשור למלחמות שיש בין שני העולמות. השער הזה משמש לדברים אחרים כמו העברת מזון או שבויים או כל דבר אחר, והשער הזה לא מעורב בשום מלחמה. הוא לא קשור... הוא משמש לדברים אחרים בדיוק כמו אלה.

ג'ימין צעד לעבר השער, רגליו וידיו היו פצועות והוא בקושי הצליח ללכת, אך למרות עיפותו הוא גרר את עצמו לעבר היציאה.

ג'אנגקוק הביט בג'ימין שגרר את עצמו לעבר היציאה לעבר השער. "אז קוראים לך ג'ימין", ג'אנגקוק דיבר לעצמו כשהוא על גג הטירה ועיניו זוהרות בחושך. זוהרות בצבע אדום, צבע האש.
"מה יש בך? למה אתה כל כך מעניין אותי? " הוא המשיך לשאול את עצמו, ספק לעצמו ספק לג'ימין שלא שומע אותו בכלל. אך ג'ימין כבר לא נראה בעין, הוא עבר לממלכה שלו. אינו יודע מתי או אם בכלל הוא יוכל לראות את אותו אדם שוב, את ג'אנגקוק.

ג'ימין עבר דרך השער והדבר הראשון שהוא ראה זה היה את אביו עם גדוד שלם ממתינים לשובו ומצדיעים לו. "ברוך שובך ג'ימין. " אביו אמר וחיבק את בנו, ג'ימין חייך חיוך מריר. "אבא..", "כן",  "הוא ממלכת האש." ג'ימין אמר כשהוא בוהה באדמה, וראושו נודד במקומות אחרים. "מה?"
"אותו אדם שהוא האחד בשבילי, המיועד לי. הוא הבן של האלפה ממלכת האש", ג'ימין אמר ושתק, ואביו עשה בדיוק כמוהו. שתק.

כך במשך מספר דק' החיילים עדיין עומדים בעמדת דום. "תחזור הביתה בינתיים." אביו אמר בכעס ועדיין הרהר במחשבותיו.

ג'ימין צעד לכיוון ביתו כשמלווים אותו גדוד שלם של חיילים, הוא נכנס לחדרו ותרק אחריו את הדלת. עיניו של אותו אדם, אותו אחד שהיה מולו ולא היה בינהם כמעט מרווח, אותו אחד עם הקוק השחור. שהיה נראה בעיניו כחמוד וסקסי באותו רגע. המראה של אותו אחד עדיין בראשו ואינו יכול לצאת מראושו.

המראה, עיניו האדומות.. הוא לא הספיק כל כך להתעמק, כי הוא ישר התרומם ועזב כלעומת שבא.

בנתיים אביו של ג'ימין נשאר לעמוד מול השער.
הוא הביט בשער ונעל את השער עם כוחותיו שהיו ברשותו. כוחות על טבעיים. אינו נותן לאף אחד לצאת או להכנס, אין יוצא ואין בא.

הוא עשה את הצעד הזה בידיעה שהוא לא נותן לג'ימין להתאחד עם האחד שלו, עם הגורל שלו.
ובזה הוא המית אסון על היקום. הרי אף אחד לא ידע ולא יודע מהן עוצמותיו ויכולתיו, אך הוא פשוט החליט לעמוד לו בדרך. ולמנוע ממנו.