היא לא התעוררה מהתרדמת לעולם, כשהנער חזר למקום שממנו הוא בא, הוא מת. הוא מת באותו רגע שדרך במעצמה שממנה הוא הגיעה. והיא נשארה כך, באותה בקתה עדיין בתוך תרדמת.
זאת ההגדה שאימו של ג'ימין תמיד הייתה מספרת לו שוב ושוב. הוא תמיד נהנה להקשיב לאימו שסיפרה לו את סיפורי האגדות, אך זאת הייתה בעיקר האגדה שהוא הכי אהב. זאת הייתה אגדה עצובה וכואבת, אבל זאת הייתה בעיקר הפעם שהכי כאבה לו, כי זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא שמע זאת מאימו לפני מותה. אבל מציאות החיים החזירה אותו לקרקע.
באחד מין הבקרים ג'ימין פקח את עיניו והתבונן בשמש שזרחה מבעד לזכוכית בחדרו. הוא עמד מול המראה והתבונן בגופו שהשתקף דרך המראה.
סמל המים התנוסס על בגדו שהוא לבש, הוא התבונן בכוס המים שהייתה מונחת על השידה שהייתה ליד מיטתו. הוא התבונן ביופיים של המים, בצבע שבעצם אין להם. הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת, הוא ירד במדרגות והביט באביו שישב על אחד הכורסאות בסלון.
"יש לך אימונים היום נכון?" אביו שאל, רוצה לוודאות. "אני יודע." ג'ימין אמר ויצא מהבית, סוגר אחריו את הדלת.
הוא הביט בלוחמים הטירונים שהיו בחוץ והתאמנו כהרגלם, אך פניו היו מיועדות למקום אחר. הוא צעד לכיוון ההרים, רוצה להרגיש את האוויר הנעים שבגבהים. הוא עלה על ההר שעליו תמיד היה מטפס והתבונן בנוף שהיה למטה ומחשבותיו נודדות למקום אחר. בדרך כלל מילותיה של אימו תמיד היו חוזרות ומכים בו שנית. הוא תמיד יזכור את המנגינה שהיא הייתה שרה לו, המנגינה שהייתה חלק מהאגדה שהוא אהב שהיא סיפרה לו.
כשהיו לאותה נערה סיוטים, היא הייתה עומדת על אדן החלון ומביטה בירח ומזמזמת לה, מזמזמת כדי לפוגג את הפחד מהסיוטים שהיו תוקפים אותה מידי לילה. היא תמיד רצתה למצוא את הנער שלבסוף יחיה לצידה. היא הייתה שרה לו, אולי הוא ישמע אותה ויבוא לקחת אותה מהטירה הזאת, ויטייל איתה.
אבל הוא לא היה בא, אפילו בלילות.
אמא של ג'ימין תמיד הייתה אומרת לו: 'כשאתה מרגיש בדיוק כמוה, מרגיש סיוטים ומרגיש פחדים.. תזמזם את מה שהיא הייתה מזמזמת לעצמה. זה יפוגג את פחדיך. גם כשתמצא את האחד שלך, את המיועד לך, תשיר לו. הגורל שלך חזק יותר מכל דבר שקיים. אל תתן לאנשים לעמוד בדרכך, תן לגורל לעשות את שלו. תבטיח לי ג'ימין, תבטיח לי שתשלוט ברגשותיך ובכוחות הטמונים בך, כי אי אפשר לדעת למה רגשותיך מסוגלים, אי אפשר לדעת למה הם יגרמו. תבטיח לי ג'ימין.. תבטיח לי שלא תתן לאסון להתרחש'. "אמאא.. קומי. קומי. אני מבטיח לך. קומי."
-"אני אוהבת אותך ג'ימין."-
הוא נזכר במילותיה לפני 5 שנים שהבטיח לה אז בבית החולים, אינו מבין עדיין את משמעות של הגורל שלו והכוחות שנמצאים בתוכו, הכוחות שבהם הוא יצטרך לשלוט כדי לא לגרום לאסון.
הרוח המשיכה להכות בפניו, אך הוא עצר הכל והקשיב למילים שיצאו מפיו.
-על אדן החלון אני עומדת,
ממתינה לך שרק תבוא, שתגרום לפחד להתנוון.
תגרום לליבי לפעום, שעיניי התאפנטו מיופיך,
מהתנהגותך היפה, אבל אני ממשיכה, ממשיכה להמתין לך שתבוא. עומדת לאור הירח וממתינה...
ממתינה לך-
זה מה שיצא מפיו והוא אפילו לא שם לב. אותו השיר התנגן בפיו, הוא סיבב את ראושו והביט באביו שעמד מאחוריו וחיוך עצוב מרוח על פניו.
"אל תשיר את זה בבקשה..." אביו ביקש מימנו תוך כדי שהוא מתיישב לידו. הוא זוכר שתמיד אהבתו הייתה שרה זאת לג'ימין, תמיד הוא אהב להקשיב לה. המנגינה והמילים תמיד גרמו לו לעצב, וזה הכאיב לו.
"תשיר את זה בלילה, יש רק אדם אחד שישמע זאת.
יש רק אדם אחד בכל העולם שיוכל לשמוע אותך שר, ליבך יקשר בשלו. אתה תראה אותו בחלומותיך, והוא יוכל לראות אותך. נשמותיכם יקשרו אחת בשנייה". "אבל אני לא מרגיש את הצורך לעשות את זה אבא, אני לא רוצה להיות כמו אותה נערה, אני לא רוצה להיות כמוה." ג'ימין אמר כשהשפיל את עיניו. "אתה לא כמוה ג'ימין ובחיים אתה לא תהייה כמוה" אביו אמר והתרומם מין הקרקע, מנער את האבק שנדבק לו לבגדים והשאיר שם את ג'ימין, מעדיף לחסוך מימנו את הידיעה של כוחותיו מכילים. מעדיף פשוט לתת לגורל להתקיים ולהפוך למציאות מאשר לגרום לזה להשתבש ולכוחותיו של ג'ימין לצאת מעצמם.
זה מה שהוא מעדיף, הרי זה לא משהו שהוא יכול לשלוט בזה.
ג'אנגקוק יצא מהבית וסגר אחריו את הדלת, אך הוא נעצר כשהביט בסון אה שעמדה על המרפסת והמתינה לו.
"הקדמת", ג'אנגקוק אמר וסון אה הנהנה. אלו תמיד היו השעות שבהם הוא היה יוצא ומתאמן ביחד עם סון אה. ג'אנגקוק שייך לממלכת האש, אביו הוא מנהיג השבט של הממלכה. קשריו עם אביו אינם כל כך חזקים ויציבים. למה? אין סיבה. ג'אנגקוק עסוק בעניינים שלו בלי לערב אף אחד בחיים שלו ואביו אינו מכריח אותו לספר לו שום דבר.
שעות הצהריים היו טובות לג'אנגקוק, הוא וסון אה במשך שעה וחצי היו עושים אימונים מידי יום.
ג'אנגקוק אוהב להילחם עם סון אה, כי תמיד הוא היה לומד מימנה דרכים וטריקים שונים תוך כדי לחימה, וסון אה אותו דבר, לומדת מהקטן מימנה מהלכים שהיא לא ידעה על קיומם. סון אה היא אחותו הגדולה של ג'אנגקוק.
"ג'אנגקוק בוא ניקח הפסקה ונמשיך מחר או בלילה, בחצות". היא אמרה כשחלפו להם כמעט שעתיים, הוא אוהב את הלילה והיא יודעת זאת.
הוא הביט בבגדיו המאובקים עם סמל האש על כתפו והכניס את חרבו לנרתיק וסון אה עשתה את אותו הדבר כמוהו.
סון אה הלכה לביתה שלה, היא לא גרה איתם בבית.צאך ג'אנגקוק פנה למקום אחר, אינו ממהר לחזור כרגע לחדרו וצעד לעבר היער.
YOU ARE READING
Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.
Romance"תן לי למצוא אותו." ג'ימין אמר כשהוא יושב על הרצפה ועינייו מלאות בזעם. "אתה לא יכול." אביו אמר בידיעה שהוא לא יתן לג'ימין לעשות צעד כזה. שתי ממלכות, שני עולמות, שני אנשים. וילד אחד. הכוח שיש לזאב חזק ועוצמתי, אף אחד אינו יודע מהן ההשלכות או מה יגרום...
