פרק 10

149 12 6
                                    

ג'ימין וגון הו יצאו מהקניון ונכנסו לרכב, ג'ימין הביט לשמיים, העננים התפזרו אבל השמיים כבר היו חשוכים בגלל השעה המאוחרת.
ג'ימין הכניס את גון הו למושב האחורי ונכנס לרכב, נוהג לכיוון הבית, הוא הביט דרך המראה בגון הו שפיהק ונירדם במהירות על המושב מאחור, ג'ימין חייך כששם לב שגון הו מתפרס על שני המקומות הפנויים שלידו.
ג'ימין פתח את החלון קצת, נותן לאוויר הקר של הלילה לנשוב לתוך הרכב השחור, כעבור מספר דק' הם הגיעו לבית, ג'ימין יצא מהמושב שלו וניגש למושב מאחור להוציא את גון הו בזהירות, ג'ימין הרים אותו בזהירות בשתי ידיו, הוא פתח את הדלת של הבית ונכנס עם הילד פנימה. ג'ימין שם את גון הו על המיטה בחדר, הוא הפשיט מהקטן את הבגדים וחלץ לו את הנעלים. ג'ימין כיסה את הקטן בסמיכה והדליק את המזגן על חום מכוון את המעלות, ג'ימין כיבה את האור ויצא מהחדר משאיר אחריו את הדלת פתוחה.

ג'ימין יצא מהבית וניגש לרכב, מוציא את כל השקיות מהאוטו ושם אותם ליד השולחן בסלון והתיישב. הוא חלץ את הנעלים ושם את הנעלי בית, מ ה שהיה צריך לפני כן עוד, לפני שהניח את גון הו במיטה. הוא הוציא את כל תכולת השקיות על הספה.

השעה הייתה 3:00 כשג'ימין התעורר, הוא נרדם בישיבה, הוא הביט בראושו של גון הו שהיה מונח על ברכיו, הוא הרים בזהירות את ראושו והתרומם ביחד איתו. הוא ניגש לחדר והניח את גון הו במיטה ונכנס איתו ביחד למיטה מתחת לשמיכה, מכסה את שניהם בשמיכה וגון הו ישן בזרועותיו וכעבור כמה דק' ג'ימין נירדם גם.

ג'אנגקוק התעורר והביט סביבו לקח לו רגע להבין מה קורה, הוא פשוט זוכר שהוא הגיע לעולם המוזר הזה שהיה מלא בבני אדם אנושיים. אבל משהו אחר הכה בראש שלו עכשיו.

גון הו.

מי ידאג לו עכשיו?

מי יטפל בו?

מי ישמור עליו?

הוא רצה בחזרה את גון הו, הוא רצה לטפל ולדאוג לו שוב, אבל המציאות אמרה אחרת, הוא צריך להתרגל לעולם הזה ולמצוא את עצמו ולראות מה לעשות עם עצמו במקום המוזר הזה. הוא התרומם מהמיטה וצעד בבקתה הקטנה, מתבונן מה הוא יצטרך לאוסיף למקום המוזר הזה.
'יש לי הרבה מה להוסיף פה' הוא אמר לעצמו, אבל יודע שהוא יצטרך לחפש מקום אחר לשהות בו בזמן הקרוב, וכדאי שהוא יעשה זאת בהקדם.

ג'אנגקוק ידע שעכשיו הוא צריך למצוא חנות של זהב, הוא צריך כסף כדי להשתקם במקום הזה, הוא יצא מין הבקתה המעפנה שאותה הוא מצא ביער ויצא לדרכו. להשיג כסף בתמורת הזהב שיש לו על היד, שעון שכולו עשוי מזהב.
מסתבר שהוא באמת הצליח להשיג כסף, והרבה הרבה כסף.
כשהגיע הערב הוא מצא את עצמו כבר בתוך בית.
הוא הביט דרך החלון וצפה בנוף שנראה מבעד לוילון, "נוף יפיפה" הוא קבע לעצמו. הטלפון שהיה איתו מהעולם השני לא עבד והוא נאלץ לקנות טלפון חדש 'מגניב וענק יותר' כך מבחינתו, הרי הוא עוד לא ראה כזה טלפון בחיים. ג'אנגקוק הביט סביב וחייך, הבית הזה היה מרוהט ודי גדול לבנאדם אחד. הוא התישב על הספה, ממתין ליום שלמחרת ולמצוא שקיות וארגזים ליד הדלת, לקבל את כל ההזמנות שהוא עשה דרך הטלפון.
תמיד בשעות הערב הוא אהב לצאת לבחוץ, כי תוך עדי הליכה מלא זיכרונות מציפים את ראושו. ג'ימין נעלם לו בלילה אחד, רגעים לפני שג'ימין חדר לו ללב כל כך חזק, כל כך חזק שזה צרב.
הוא רצה את ג'ימין לידו. כשג'ימין נכלא אצלו בשבי, הוא שיחרר אותו, הוא לא רצה לכלוא אותו פה ולהשאיר אותו בניגוד לרצונו, הוא רצה למצוא אותו לבד ולבוא אליו בלב שלם, לא כך סתם.
כי אחרת זאת לא אהבה.
אבל מישהו עמד בניהם, אינו נותן להם להתאחד זה עם גורל של זה, וזה כאב לו. וכשגון הו הגיע אליו, ליבו התמלא והוצף בחום. הטיפול בגון הו גרם לו להרבה דברים, להתאב בג'ימין בלי לשים לב.
להביט בגון הו בלי לשים לב שהוא מביט מחלק יופיו של ג'ימין, ולרגשות לגבור חזק יותר כשהוא אם הילד. הטיפול גם בילד השיח ממנו כל מיני רגשות של עצב או כעס, אבל הרגש אל ג'ימין, הכואב, שהוא רוצה למצוא אותו היה עדיין שם. וזה אחת הסיבות שהוא אהב לצאת בלילה, כי משב הרוח תמיד העביר בו זכרונות.

בבוקר גון הו התעורר לפני ג'ימין, הוא התרומם והתיישב על הבטן הקטנה והחמודה של ג'ימין, למרות שהיא הייתה מחוטבת.
"קום.. קום.."  גון הו זימר במנגינה מעצבנת, מקפץ ומנענע את ג'ימין תוך כדי. ג'ימין פקח את עיניו קצת, "בסדר, אבל קום" ג'ימין אמר והוזיז ממנו את גון הו, מניח אותו לצידו אך נשאר עדיין מתחת לשמיכה. "אני רוצה ללכת לגן שעשועים", "גן שעשועים?" ג'ימין שאל. "כן, צריך להיות פה ליד הבית גן שעשועים", "אה נכון" ג'ימין הנהן אחרי שחשב שניה, באמת יש ליד הבית גן שעשועים.
"אף פעם לא הייתי בגן שעשועים", "מה?"  ג'ימין שאל, הוא לא ממש הקשיב למילותיו האחרונות של גון הו, "בממלכת האש לא היה גן שעשועים או משהו כזה " גון הו אמר תוך כדי שהוא שיחק באצבעותיו של ג'ימין, ג'ימין הביט בילד והזדקף במיטה, "אתה היית בממלכת האש?" ג'ימין שאל וגון הו הנהן והביט בג'ימין, "אז למה אתה בעצם פה?" ג'ימין שאל וניסה להבין, "אני לא יודע, פשוט הגעתי לפה" ג'ימין שתק כמה דק' ואז אמר מה שבאמת הוא לא הבין.
"אני מנסה לזהות מה הריח שלך ואני עדין לא מצליח " ג'ימין אמר ספק לעצמו, זה עדיין לא מסתדר לו איך זה יכול להיות שהוא לא מזהה את הריח של הילד. גון הו שתק ואז התרומם מהמיטה, הוא ניגש לשידה של ג'ימין והוציא מאחת המגירות מחט.
הוט עלה בחזרה למיטה והתקרב אל ג'ימין, הוא לקח בעדינות את ידו של ג'ימין ודקר אותו בקצה באצבע בעדינות, ופחות משניה טיפטפו טיפות של דם מאצבעו של ג'ימין.  "תריח" גון הו אמר לג'ימין, ג'ימין קירב את את אצבעו לאפו והריח. הריח הכה בו עכשיו יותר מתמיד, הדם של הילד מכיל כמה סוגים של ריחות, ואחד מין הריחות הם שלו, הריח שלו נמצא בדמו של הילד.
ג'ימין לא ממש הבין את מה שהוא בעצם עשה עכשיו.
"זה גם מה שהוא עשה כשהיה לו את אותה שאלה" הוא אמר והביט בג'ימין ששם בנתיים פלסטר על האצבע שלו, אך ג'ימין קפא. הוא הביט בגון הו ושמע כל מילה שהקטן אמר.
ג'אנגקוק.
זאת המילה היחידה שעכשיו עלתה לראושו. עיניו של ג'ימין התמלאו בדמעות של אושר, קשה לו להאמין שנוצר לו ילד. ילד מעוצמת הרגשות של מישהו שהיו חזקים באותו הזמן ובאותו הכח. חיוך עצוב נמרח על פניו של ג'ימין.

Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.Where stories live. Discover now