Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.

פרק 12

בעולם הממלכות:

אביו של ג'ימין התיישב על הספה, אך החליט לבסוף לעלות לחדר של ג'ימין. לחדר ששם בנו כבר לא נמצא שם. החדר היה מסודר כמו תמיד, אף פעם ג'ימין לא היה משאיר אחריו בלגן, תמיד הוא היה מחזיר כל דבר למקומו ולא היה מגיע למצב של בלגן או למצב שהוא צריך לפנות זמן בשביל לסדר את דבריו. כשהחדר היה מבולגן וחסר ניקיון כל אחד ידע שמשהו עובר עליו והוא לא במיטבו. במצבים כאלה אביו של ג'ימין היה מרפה ממנו ונותן לו את השקט, את כל הזמן ואת המרחב שג'ימין צריך.

אבל עכשיו.. מאז שג'ימין נעלם ביום אחד למול עיניו לפני ארבע שנים. הכל השתנה. ליבו היה מלא ברגשות של יסורי מצפון, הרי מה שהיה הכי חשוב לאשתו זה היה שאף אחד לא יעמוד לו בדרך, שאף אחד לא ימנע ממנו להיות עם האחד שלו. אבל הוא התעלם מדבריה וראה רק את הצד שלו, התייחס רק לאגו שלו ולא למה שהבטיח לו ולאהובתו, רוצה לעשות מה שנכון לעשות אבל גורם למצב להיות גרוע יותר. וככה הוא איבד את הבן שלו, נותן לאגו ולגאווה לנצח.

שנה לאחר שג'ימין נעלם הממלכות עשו בניהם שלום. מצפונו של האלפה המולך על ממלכת המים אביו של ג'ימין,  ייסר אותו והוא החליט להגיע לשלום עם ממלכת האש למען בנו.

חודש לאחר ששני הממלכות עשו שלום אביו של ג'ימין הגיע לבקר בממלכת האש. הוא התקבל בברכה והאלפה של ממלכת האש אביו של ג'אנגקוק, הזמין אותו לבקר בביתו. אביו של ג'ימין סירב בנימוס וכשהשמש התחילה לשקוע הוא חזר בחזרה לממלכתו. ממלכת המים.

כשג'אנגקוק ראה את אביו של ג'ימין הוא לא ידע מה לעשות, הוא ראה את הצער, הכאב, האשמה והחרטה שבעיניו של המבוגר. ג'אנגקוק ידע שאם אביו של ג'ימין לא היה מונע מהם, לא היה מתעלם הרגשות שלהם ונותן להם להתאחד ג'ימין לא היה נעלם. והצלקת שעל פניו לא הייתה.

אף אחד לא שאל הרבה שאלות אז על התינוק שנמצא בחדרו של ג'אנגקוק. מדי פעם סון אה אחותו של ג'אנגקוק הייתה מגיעה לחדרו ומשגיחה על התינוק ישן כשג'אנגקוק לפעמים יצא או שהוא היה עסוק קצת למרות שזה היה נדיר, כי בדרך כלל הוא רק עם התינוק. מזניח הכל ומשקיע בתינוק את כל הזמן שלו. וסון אה- היא תמיד נהנית מלהביט ביופיו של התינוק. נדהמת לראות בו את יופיו של אחיה הצעיר ולשים לב לעוד יופי בפניו של התינוק מבלי לדעת של מי היופי הנוסף. ג'אנגקוק תמיד היה עם התינוק, הוא היה מטפל בתינוק שכבר הפך לילד לאט. הוא היה אוהב לצאת ולטייל איתו ביער, אוהב ולטפל בילד ונהנה מכל רגע להיות לידו ולהביט ביופיו של הילד. להיות המום שוב ושוב מחדש מחיבור יופיו שלו ושל ג'ימין. וליבו מתמלא כל פעם מחדש בחום ובאהבה כלפי גון הו וגעגועים עזים וכואבים כלפי ג'ימין.

כשהממלכות הגיעו אז לשלום ג'אנגקוק החליט לסלוח לאביו של ג'ימין ובתמורה הוא ביקש לבקר בחדרו של ג'ימין. מתי שהוא היה הולך לבקר בחדרו של ג'ימין סון אה הייתה משגיחה על גון הו באותו הזמן, מאפשרת לאחיה ללכת ולפרוק בחדרו של אותו אחד שנכנס חזק לליבו.

כשגון הו הגיע לגיל ארבע ג'אנגקוק נעלם וביום שלמחרת גם גון הו. ממלכת האש לקחה את היעלמותו של ג'אנגקוק קשה מאד, וכגון הו נעלם הם לא ידעו מה לעשות. שני מכות מצערות וכואבות נחתו עליהם בבום.

ובחזרה אל ג'ימין וגון הו:

בדרך חזרה הביתה גון הו היה על כתפיו של ג'ימין. "אפפה" גון הו פנה אל ג'ימין כשהוא עדיין יושב על כתפיו של אביו, בא לו גלידה. "ממ?" ג'ימין שאל. "אני רוצה גלידה", "לא, כשנגיע הביתה אני יעשה לנו אוכל", "אני רוצה גלידה~" הוא אמר במנגינה מעצבנת, רוצה גלידה. ג'ימין התעלם מיללותיו של גון הו למרות שכמה אנשים העיפו לעברם כמה מבטים והוא המשיך ללכת. ממשיך להתעלם.

"אני רוצה לרדת" גון הו אמר. ג'ימין הוריד את גון הו והמשיך להתקדם כשראה שגון הו מתיישב על הרצפה. "אפפה!" גון הו צעק והתחיל לרדוף אחרי ג'ימין שהתרחק ממנו. "כן מתוק שלי?" ג'ימין שאל ועצר, מתכופף אל גון הו ומביט בו. "אני רוצה שתמשיך לשים אותי על הכתפיים שלך" גון הו אמר בקול שקט כשעיניו מושפלות, רוצה שאביו יתן לו יחס. ג'ימין חייך והרים אותו. שם אותו על כתפיו וממשיך ללכת איתו לכיוון הבית.

לאחר 3 שנים:

"אפפה אתה בא?" גון הו שאל את אביו. "רגע". כשגון הו הגיע לגיל שבע הוא החליט שהוא רוצה ללכת לבית הספר כמו הילדים הרגילים, ללכת ולנסות להכיר ילדים בני גילו שהם רגילים. ואותו דבר גם ג'ימין, הוא הלך לעבוד בעבודה שנראתה לו די מעניינת. סך הכל לשבת במשרד ולא לעשות שום דבר חוץ מזה. הוא צריך לעבור על ניירות, להקליד דברים וסיכומים במחשב, לחתום על מסמכים והכל בישיבה אז אין לו בעיה.

ג'ימין היה גומר את העובדה מדי פעם מאוחר וגון הו היה נשאר בבית עד שהוא היה מגיע הביתה בזמנים כאלה, למרות שהם לא היו קורים הרבה. ולגון הו זה לא מפריע שהוא לבד, הוא כן מתגעגע לאפפה שלו אבל מוצ'י תמיד איתו, מעורר לו חברה והולך איתו לכל מקום.

מוצ'י הוא הכלב של גון הו שג'ימין קנה לו. ואת האמת.. ג'ימין סמך על מוצ'י. מוצ'י הוא כלב שמאולף לבעליו, ממושמע לגון הו, אוהב אותו, אוהב את ג'ימין ותמיד הוא יהיה עם גון הו. כשהוא הולך לישון, כשהוא קם, כשהוא אוכל הוא רובץ ליד רגליו של גון הו, כשהוא מתקלח הוא מחוץ לדלת מקשקש בזנבו וממתיו שגון הו יצא. ולג'ימין לא היו דאגות כשהוא לא היה בבית, גון הו עם מוצ'י והוא בזמן הקרוב צריך לחזור לבית, לחבק את הקטן ולנשק את הקטן. לפרוק את הגעגוע הקטן ואת ליבו בנשיקה לגון הו.

מידי בוקר לפני שהוא נוסע לעבודתו ג'ימין נוסע קודם כל לבית הספר של גון הו ומוריד אותו בכניסה לבית ספר ורק לאחר מכן הוא ממשיך לעבודתו. הוא יודע שגון הו מסתדר עם המורים ועם התלמידים שבבית הספר.

ג'ימין נכנס לעבודה והתיישב במקומו, וכמוהו עשו שאר העובדים שחלקם הגיעו לפניו וחלקם הגיעו בדיוק עכשיו, כמוהו. ויש כאלה שכנראה יבואו בדקות הקרובות. במשרד שהוא עובד עובדים עוד מספר עובדים, המשרד היה ענק ובמשרד היה גם חדר מטבח. שם הם היו עושים להם קפה, לפעמים מתיישבים שם ומדברים על על כל מיני דברים בזמן ההפסקה. חלקם היו עובדים רק עם המחשבים, חלקם היו עובדים רק על הניירות והיו עוד ארבע שהתעסקו בשני התחומים, תפקיד זה יותר בכיר. גם על הניירות וגם על המחשבים. והוא התעסק בשניהם. נהנה ללמוד מחדש עוד ועוד תוך כדי העבודה.