Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.

פרק 16

החושך ירד וג'ימין היה כבר בדרך הביתה אבל הנסיעה הייתה מלווה במלא מחשבות שרצו במוחו. הוא לקח נשימה ארוכה לריאותיו ונשף את האוויר בחזרה החוצה.

הוא החנה את הרכב ונכנס הביתה, הבית היה לא כל כך מסודר. הוא הבית סביב ולא הבחין בגון הו. "גון הו" ג'ימין קרא לחלל הבית והניח את תיק העבודה שלו על השולחן בסלון. הבית היה שקט כל כך שקט וקולו של גון הו לא נשמע. "גון הו" ג'ימין קרא שוב לחלל הבית ואין תגובה.

ג'ימין ניגש לחדר שלו  והביט בגון הו ששכב על המיטה. ישן. הוא חייך והתקרב למיטה, מתיישב על המיטה ומביט בקטן. ג'ימין נשק לו ללחי וכיסה אותו בסמיכה. הוא יצא מהחדר וניגש לסלון, מתיישב על הספה ומביט במוצ'י שהתקרב אליו והתיישב על הרצפה לבין רגליו ומקשקש בזנבו.

ג'ימין שינה תנוחה ועבר למצב של שכיבה, מביט בתקרה.

"ג'אנגקוק.." ג'ימין אמר ובקולו כאב. "הקול שלך, ההתנהגות שלך, דפוס צורת התנועות שלך, הגובה שבינינו. הכל. אבל הפנים שלך... למה אתה מסתיר אותם ממני? למה אינך מראה מראה לי את פניך היפות? את אותם הפנים שראיתי לפני שבע שנים. שנינו עיוורים, שנינו עם עדשות מסתירים את צבע העיניים שלנו כשאנחנו אחד ליד השני. למה אינך מראה לי אותם? למה אינך מראה לי את צבעם האדום הזוהר בעיניך היפות. וגון הו.. הוא צריך אותך גם לידו. אם לא בשבילי.. לפחות בשבילו", ג'ימין אמר וקולו שבור.

עברה חצי שעה והוא נירדם. וג'אנגקוק בראשו, לא יוצא משם. 

הגיע הבוקר וג'ימין התעורר מאוחר, הוא התיישב מהר והביט בג'ין  שהיה כרגע מולו. "לקחתי את גון הו לבית הספר, מה קרה? למה קמת עכשיו?" ג'ין שאל בדאגה וג'ימין הרגיש את מצחו הבוער מחום. "אני לא מרגיש טוב". ג'ין התקרב אליו והרגיש את מצחו של ג'ימין, הוא לא מרגיש טוב. "תישאר היום בבית, אני מאשר לך זאת". ג'ימין התרומם וניגש למקלחת, הוא שתף את עצמו ואת גופו. אולי המקלחת תעשה לו טוב.

כשהוא יצא מהמקלחת הבוא הביט בג'ין שעדיין שם בסלון. "לאיפה אתה הולך?" ג'ין שאל את ג'ימין. "לעבודה". "אתה לא יכול, אתה לא מרגיש טוב". "אני אהיה בסדר" ג'ימין אמר ופתח את הדלת, יוצא ממנה וג'ין מהר אחריו. "אני נוהג" ג'ין אמר וניגש למושב הנהג, הוא שם לב שג'ימין החלטי בנוגע ללכת לעבודה. אבל לנהוג הוא לא יתן לו. "לא זה בסדר אני יכול לנהוג", ג'ימין אמר והזיז את ג'ין מדרכו. את הדרך לעבודה ג'ימין עשה כשג'ין יושב לידו.

הם נכנסו לעבודה, ג'ימין הניח את התיק שלו במושב שלו וניגש למטבח לעשות לו לשתות משהו חם וכעבור כמה דקות הוא חזר בחזרה למקומו והתחיל לעבוד. למרות שהוא לא הרגיש טוב ומצחו בער מחום הוא עבד, לא חושב על להפסיק באמצע. ליד המחשב שלו היו חמש כוסות של תה ועכשיו הוא התרומם לעשות את הכוס השישית שלו.

הוא ניגש למטבח והתכוון למלא את הקומקום  במים כדי להרתיח אותם ותוך כדי נלחם עם עיניו לא להעצם למרות הסחרחורות שתקפו אותו. הוא לא שם לב והקומקום נפל לו על הרגל עם כל המים שהיו בפנים, מלא במים עד הסוף. כמה עובדים ניגשו לראות מה קרה, הרעש האדיר של שבירת הקומקום על רגלו של ג'ימין נשמעה היטב. הם הביטו בג'ימין יושב על אחד הכיסאות ומשפשף את רגלו בכאב וכל הרצפה מלאה במים במים וכמה חלקים של הקומקום שנשבר. ג'ימין היה עייף מדי והוא הניח את ראשו בעייפות על השולחן הקטן ומעייניו זולגות דמעות, הוא ניסה לעצור את דמעותיו אבל הכאב היה חד וכואב.