Hallucinations(הזיות) -drarry

episode 10- Whatever You Gay, Draco.

בהתחלה רציתי לכתוב את הכותרת של noameir222, ואז קלטתי שיש לי אחת יותר גאונית.

{דראקו}

התפרצויות הקסם שלו הופכות יציבות פחות ופחות ככל שהשעות עוברות.
הוא יושב בחדרו, בווילונות מוסטים, ומנסה נואשות לשלוט על זעמו.

הארי ניצל אותו, הפך אותו לעכבר מעבדה ארור.
הוא זה שהוציא אותו מהגיהנום בו נהג לחיות, והוא גם זה שהכניס אותו לגיהנום גרוע לא פחות, הגיהנום שנמצא בבגידה.

הוא היה זה שדאג לכל מחסורו, דוחק בו לאכול בימיו המדוכאים יותר, מקשיב ועונה בעת הצורך. מי היה מאמין שדווקא הוא יהיה מסוגל לזה?

אבל מה לעשות? אלה החיים. לפעמים אנחנו נפגעים מאלה שאנחנו הכי אוהבים, חשב דראקו במרירות. שנייה לאחר מכן שואל את עצמו מתי הארי הפך להיות אחד מיקיריו, וענה לעצמו שמהרגע הראשון. לא מאותו הלילה ליד תחנת האוטובוס, אלא ממש מהרגע הראשון, שחלם עליו לראשונה. הילד היפיפה בעל העיניים הירוקות, הממסוגרות במשקפיים עגולים. הוא שבה אותו בכלא עיניו, מבטיהם נעולים אחד על השני, אף אחד מהם אינו מעז להסב את מבטו.
"נו, אתה מתכוון לעשות משהו?" שאלה ילדה בעלת שיער נפוח "הוא לגמרי בעיניין שלך."
"א-את חושבת?" פנה אליה, מנתק את מבטו מהארי.
"ברור, עכשיו לך." היא דחפה אותו קלות, בעידוד.
"לא אמרת לי איך קוראים לך."
"הרמיוני גריינג'ר"
"דראקו מאלפוי"
דראקו הלך בחשש אל הנער, מסב מבט לאחור, רואה את הרמיוני באגודלים זקורים, לפני ששם לב, הוא היה מולו.
"א-אני דראקו" אמר, אינו מושיט את ידו המזיעה.
"הארי."

דראקו הזדקף במיטתו. ממתי הרמיוני הייתה שם? ייתכן שהיה כל כך עסוק בהארי שפשוט השמיט אותה מזכרונו?

דפיקות נשמעו על דלת חדרו.
הוא גנח בייאוש, קם בכדי לפתוח את הדלת.
"אתה יודע שפשוט יכולת להשתמש בקסם. נכון?" שאל ברגע שהדלת נפתחה.
"כן..." דראקו פינה להארי מקום על מיטתו, המבולגנת כתוצאה מפרצי הקסם. "טוב,הוא...לא יציב במיוחד" אמר, מחווה בראשו על הבלגן ששרר בחדרו.
"אני יכול לעזור לך עם זה."
"באמת? איך? תיקח אותי למעבדה הדפוקה שכנראה יש לך במרתף ותערוך עליי ניסויים? תזריק לי סרום שיפסיק הכל, או שיהפוך אותי לחייל על, תכרות לי את הידיים ותתקין לי ידי ברזל במקום?" קולו התגבר מרגע לרגע.
פיו של הארי נפתח בכוונה לדבר "אל תענה. זו שאלה רטורית."
אחד אפס לו.
"האמת...חשבתי יותר בכיוון של מחשבה על דבר מרגיע, כמו עוגן."
"תסביר."
"תחשוב על אדם, או חפץ, שיקר לך. תנקה את הראש, תוסיף מוזיקת רקע אם תרצה, ותצלול לתוך עולם של רוגע."
"זה נשמע כמו דמיון מודרך מזורגג" אמר במרירות, גורם להארי לפלוט צחקוק.
"תראה דראקו... אני יודע שאתה כועס עליי. אבל באמת התכוונתי למה שאמרתי בארוחת הבוקר, אתה יודע?"
ראשו הושפל בתבוסה "כן, אני יודע." אולי באמת נשאר מישהו בעולם שאכפת לו ממנו אחרי הכל. "בוא נתחיל"
קולו של הארי הפך שקט "תעצום עיניים."
"עכשיו, תחשוב על זיכרון, אדם, או חפץ, שקרוב ללבך, ותאחז בו."

הוא ניסה להיאחז בזיכרון מאמו.
הוא ניער את ראשו בתסכול. רחוק מדי.

הוא ניסה את דובי, הכלב שהיה לו, ואז נזכר שנרצח באכזריות מול עיניו, באותו הלילה של מות אמו.
הוא שקל לנסות את זכרנותיו מהארי. אבל למה שזה יעבוד?

מתוך ייאוש עמוק, הוא העלה את תמונתו בראשו, מרגיש כיצד שריריו נרגעים ומפסיקים לפמפם כפצצות העומדות להתפוצץ בכל רגע, ואת דמו החוזר לזרום בגופו בקצב יציב.

דראקו פקח את עיניו, ורק אז הבין כמה הארי קרוב אליו.

הבנים נמשכו זה לזה כבחבלי קסם, מתקרבים באיטיות זה לזה, כל אחד חושש לפלוש למרחבו האישי של האחר. שפתיהם נגעו. הם התנתקו לרגע, הארי נותן לדראקו זמן לאמוד את ההרגשה המוזרה, וחיברו שוב את שפתיהם, הפעם בתשוקה גוברת, זרמים עברו בשפתיו של דראקו, הוא לא רצה שזה ייגמר.
כשהתנתקו, מבטיהם התחברו, קובעות הסכם ללא מילים.

אחד מהם לא ידע זאת, אך שמו של ההסכם היה אהבה.

דראקו משך את עצמו לעמידה, יוצא מן החדר.
הוא לא היה צריך לעשות את זה.
הוא לא הומו.

»»————- - ————-««
בואו נעשה הסכם. אני מפרסמת פרק, אתם נותנים לי שם כי אני עצלנית מדי בשביל לחשוב על משהו. כפיש?

ואתם גם צריכים לסבול את חפירותיי, כי זה ברור שהספר המוקדש לכך לא מספיק 😂

אז כע...
הרוג את יקירך זה מקסים. אם מתעלמים מההומופוביה של התקופה, האלכוהול, התכנים הלא ראויים והסמים, מוצעים סרט עמוק ומלא בתוכן ספרותי ורגיש. ודרארי בגרסת אליאקספרס.😂 סתם. האמת שלוסיאן ממש דומה לדראקו.

וכנרת זמורה הולכים להוציא לאור עוד כמה חודשים ספר להטב"י מתורגם. ההתרגשות.🏳️‍🌈

וזהווו.

איך עבר לכם הסדר? או סתם בכללי? היום? השבוע?
אם בא לכם לפרוק, אתם תמיד מוזמנים לפנות אליי בפרטי או באינסטנגרם (שמתי קישור בפרופיל🙃)

יום מנצנץ לכולם והמשך חג שמח 🌈🌈🌈✨✨✨