The bakery// L.S

The bakery- 22

אני כל פעם שוכחת, אבל הפעם זכרתי! תודה לכם על כל ההצבעות, הצפיות, התגובות וההוספות של הספר שלי לספריה שלכם. זה (והאיומים שלכם על החיים שלי) באמת מעודדים אותי להמשיך לכתוב ולהעלות פרקים. זה לא מובן מאליו, אז באמת באמת תודה💙

-נקודת מבט הארי-
קפצתי, משתנק ומרומם לישיבה במהירות. הזכרתי לעצמי שזה רק היה סיוט, מנסה להשתלט על גופי הרועד. כשיד הונחה על גבי, פתחתי את עיניי במהירות, רואה את לואי טופח על גבי, כשהוא חצי מנומנם.

״אתה בסדר?״ שאל בקול רדום וצרוד, ״היה לך סיוט?״ הוא פיהק, משפשף את עיניו. הוא היה נראה חמוד ככה.

״מצטער שהערתי אותך״ מלמלתי באשמה ״כמעט ולא ישנת בגללי יומיים שלמים, אני פשוט-״

הוא עצר אותי, מתעורר לחלוטין ״אתה הרבה יותר חשוב לי משינה״ הוא אמר ברצינות, גורם ללחיי להתחמם במבוכה, ושמחתי שהוא לא יכל לראות את זה. ״עכשיו, מה קרה?״

״היה לי סיוט״ ייבבתי בפחד, מכסה את פניי ״אני לא מסוגל לישון בגללו, הוא בא לי גם בחלומות״

לואי עיקם את פניו ״אני ונייל נטפל בו, אני מבטיח״ הוא לחש בעידוד ״אתה רוצה לשתות משהו? לאכול?״ שאל, מעיף ממנו את השמיכה ומתרומם מהמיטה.

הבטתי בשעון ״שלוש לפנות בוקר, לואי״

״ו? לאוכל אין שעות״

״אתה נשמע כמו נייל״

הוא עצר את מעשיו, מביט בי בהפתעה ״מה?״

״גם נייל אומר את המשפט הזה, כל הזמן״ הסברתי לו, מגחך

״הו״ הוא מלמל בהבנה ״אבל אני שונה, אני אוכל הרבה יותר ממנו. אירי מטופש״

צחוק נפלט מפי, ומיהרתי לעצור אותו כשלואי הביט בי בהפתעה בפעם השניה.

״הי! תפסיק לצחוק עליי!״ הוא רטן, מכניס את רגליו אל תוך נעליי הבית שלו, וקם מהמיטה, מסמן לי לקום גם. ״אני טוב יותר מהאירי המטופש הזה, נכון?״

משכתי בכתפיי, מתרומם מהמיטה ומכניס את רגליי אל תוך נעלי הצמר שלי. ״אני לא יודע״

הוא הניף את ידיו באוויר ״אתה בריטי, והוא אירי. אל תשכח לעולם מאיפה באת!״

״זה היה מרושע״ אמרתי, נוזף בו ״ואני לא אשכח. אבל איך זה קשור? הוא גם בריטי,״ הוספתי, מרים את גבותיי ״סוג של״