The bakery// L.S

The bakery- 26

-נקודת מבט הארי-
התיישבתי על הרצפה בחדר שלי, מתכופף ומוציא בעדינות את המתנה שהכנתי ללואי. היום זה היה חודש שלם מאז שהפכנו לזוג, וליבי דפק במהירות מהמחשבה על כך. לא האמנתי כמה אצטרך לעבור כדי שאהפוך לחבר שלו, ובסופו של דבר זה קרה. הרמתי את המתנה בעדינות, מתרומם תוך כדי בעצמי ויורד למטה באיטיות, נזהר על המתנה.

כשראיתי את מאורה, חיוך גדול נפרש על פניי. הייתי צריך עידוד לפני שאפגוש את לואי ״בוקר טוב, מאורה״

היא הסתובבה אליי, מחייכת ״בוקר טוב, הארי״ היא החזירה, ״רוצה לאכול משהו?״

הנדתי בראשי, מניח את המתנה על השולחן ומתיישב ״לא, תודה. הבטן שלי מתהפכת מרוב התרגשות״

היא קרצה לי ״חודש עם לואי, אה?״ אמרה בהתרגשות, ואז הצביעה על המתנה שהכנתי ״זאת המתנה שלו?״

הנדתי בראשי ״זאת המתנה שלי בשבילו,״ אמרתי, ואז מבטי הפך ללחוץ ״אני מקווה שהוא יאהב אותה״

מאורה התיישבה לידי בחיוך, ״ברור שהוא יאהב הארי״ אמרה, מניחה את ידה על כתפי ״הוא יאהב כל מה שתכין לו, אני מבטיחה״

הסתכלתי עלייה בתהייה ״ואם לא?״

״כשאני ובובי היינו בגילכם, הוא הכין לי הרבה מתנות״ היא סיפרה, וחיוך נוסטלגי עולה על פניה ״רוב המתנות שהוא הכין לי, היו נהרסות אחרי יום או יומיים, ובמקסימום שבוע״ צחוק נפלט מפיה, ועיניה נצצו ״אבל אהבתי את זה, אתה יודע? זה היה מדהים. הוא לא ידע להכין כלום, ובשבילי הוא התאמץ והכין את זה״

חיוך עלה על פניי גם ״תודה, מאורה״

היא הנהנה ״עכשיו, לך לחפש את הגבר שלך. ותמסור לו מזל טוב לכם גם ממני!״

האדמתי, קם ומרים את המתנה ביחד איתי ״ביי, מאורה. יום טוב!״

״גם לך, מתוק״

_______

לואי לא היה בשום מקום שחיפשתי אותו, ואיתו גם נעלמו שאר הבנים. הסתובבתי בכל מקום אפשרי, אפילו בבתים של כל אחד מהם, ואף אחד מהם לא היה שם. ידיי התחילו לכאוב מהמתנה שהתחילה כבר להיות כבדה מידי, ורגליי מההליכה הארוכה. התיישבתי על המדרכה בייאוש, מניח את המתנה לידי וקובר את פניי בידיי בייאוש.

״שא-לום!״ קריאה נשמעה לידי, והרמתי את ראשי במהירות, מזנק לעמידה ״מה שלום הפגאוט?״

״ת-תלכי מכאן, אלינור״ ביקשתי, ״תעזבי אותי בשקט״

״ת-תל-תלכי מכ-מכאן אל-אלינור״ היא חיקתה אותי בקול תינוקי, ״רוצה לבכות, תינוקי?״ הנדתי בראשי בפראות, והיא חייכה כשקלטה את המתנה שלי. היא התכופפה אליה, ואני מיהרתי להרחיק אותה.

״תזוזי!״ ביקשתי, מנסה לחסום אותה מלהגיע למתנה, אבל היא רק חייכה ברשעות, דוחפת אותי ובעטה במתנה.