טריגר: אונס והטרדה מינית.
-נקודת מבט הארי-
עכשיו יכולתי להודות בזה רישמית- לתת ללואי ונייל להתקרב אל המטבח גורר אסון אחד גדול. כל מקום אפשרי במטבח היה מכוסה במצרכים של הפנקייק שהם התכוונו להכין, כולל אותם בעצמם. כשנכנסתי אל המטבח, נייל הסתכל עליי במבט תמים, ולואי זרק עליי משהו שלא הצלחתי לזהות. ניגבתי את הביצה, מסתבר, מפניי, והבטתי בו במבט כועס.
״אתה חמוד שאתה כועס״ לואי אמר בתמימות, גורם ללחיים שלי להתחמם במבוכה. נייל הסתכל עליו בכעס, ואני מיהרתי לדבר לפניי שיתפרץ.
״לואי ווילאם טומלינסון!״ הרמתי את קולי, ״זה שאתה קורא לי״ נופפתי עם האצבע שלי באוויר ״חמוד. לא מוציא אותך מצרות!״
הוא שרברב את שפתיו ״באסה, חשבתי שכן״ נייל התפרץ בצחוק, ואני צמצמתי את עיניי.
״אתה מתחכם, טומלינסון?״ שאלתי בקשיחות, משלב את ידיי ורוקע ברגלי בזעם. לואי, בתגובה, רק משך בכתפיו, כשחיוך גדול עולה על פניו.
״שניכם, תצאו מהמטבח שלי!״ אמרתי בחוסר סבלנות, והם מיהרו לברוח ״ותעלו להתקלח, לפני שאימא של נייל תחזור ותהרוג את כולנו!״ קראתי אחריהם. נאנחתי, מסתכל על הבלגן שהם השאירו אחריהם. הם היו חמודים שהם ניסו לעודד אותי, אבל פחות כשהחריבו את המטבח. הסתכלתי על השעון, רואה שהשעה כבר שבע וחצי, ונשארה לי רק עוד חצי שעה לפגישה עם הבחור. למרות שלואי ונייל אמרו לי שיטפלו בו בעצמם, הוא אמר שהוא ייפגע באחותי, ובכל הקרובים שלי. לא רציתי שהם ייפגעו בגללי, אז הסכמתי. למזלי, הבגדים שלי לא התלכלכו, אז רק הורדתי את הסינר וברחתי החוצה, אני אמציא להם תירוץ כבר אחר כך.
________________
אתמול אחרי שניק נגע בי, לא זכרתי אפילו איך הגעתי אל הקבר של אימא. פשוט התעוררתי שם, אחרי שנייל ולואי מצאו אותי. לא חשבתי שלואי יסכים לבוא, אבל הייתי מוכן להתערב שנייל שכנע אותו לבוא איתו, וללואי אפילו לא היה איכפת. ללואי יש חברה עכשיו, הוא אפילו לא מאוהב בי בחזרה, או רוצה אותי בקרבתו. יכולתי להיות בטוח בזה, מהמבטים שלו באלינור אתמול בלילה אחרי הנשיקה שלהם. ועכשיו, לואי שמח ומאושר, ואני שמח בשבילו. אבל אני זה שסובל, ומוכן לסבול כל כך הרבה בשבילו, כשנתתי לניק להתעלל בי.
״תפסיק להתפתל!״ ניק ציווה עליי, מוריד לי את המכנסיים בכוח. ״אתה רוצה שהחבר האירי הזה שלך, ניאל, ייפגע?״
״קוראים לו נייל״ תיקנתי אותו בקול צרוד מכאב, מפסיק להלחם כנגדו. ״ואל תפגע בו, בבקשה. אני אאע-״
״תשתוק!״ הוא נהם, חובט בישבן שלי בחוזקה ומשאיר את ידו שם עוד כמה שניות אחרי זה, מחזיק בו בכוח, ואז פושט את הבוקסר שלי בתנועה אחת מהירה. היה לי קפוא, וגופי רעד. לא התפתלתי, וידעתי שהוא ידע את זה, אבל הוא המשיך להפליק לי. ״תפסיק להתפתל!״
״היי, בחור, מה אתה חושב שאתה עושה?״ ראשי הופנה במהירות אל הקול, רואה שני בנים. לא יכולתי לראות אותם בבירור, אבל שניהם היו גבוהים ושריריים, אפילו יותר מניק.
״מחר באותה השעה, שלא תעז לא לבוא״ ניק לחש לי באוזן, בורח משם וגורם לגופי להתמוטט על הרצפה. הייתי ערום, אבל זה לא הפריע לי. גופי רעד מהקור של הלילה, והרגשתי חלול. הוא כמעט עשה את זה, אם הם לא היו מגיעים.
״היי, אנחנו פה״ אחד מהם התקרב אליי בחיוך חם, בזמן שהשני עזר לי להתרומם מהרצפה. הם עזרו לי ללבוש את הבגדים שלי, שהיו חלקית קרועים, ולהתייצב בעמידה יציבה על הרצפה לפני שהראשון דיבר שוב ״הוא הספיק לעשות לך משהו?״ שאל, ואז ניער את ראשו ״אני מתכוון, לאנוס אותך? או רק לגעת בך?״ הסתכלתי עליו בקיפאון לכמה שניות, לפני שהתפרצתי בבכי, כמעט נופל כששניהם הצליחו לייצב אותי שוב.
״לעזאזל, זאין. אתה חסר טאקט״ מלמל השני, ״ממתי שואלים את זה? אידיוט״ הפטיר, ואז הסתכל עליי בחיוך חם. ״הוא אידיוט, תתעלם ממנו. אנחנו נלווה אותך הביתה עכשיו, בסדר? איפה אתה גר?״
ראשי היה ריק, לא יכולתי לענות לו. הדברים היחידים שעברו במוחי אלו הדקות האחרונות, עם השחזורים של אתמול.
״הוא בטראומה, הוא לא מצליח לזכור. מה עושים?״ שמעתי את זאין מהצד, אבל הוא היה נשמע כמו הד. ״ניקח אותו אלינו?״
רעדתי ״לא!״
שניהם נרתעו, יכולתי להרגיש את זה בבירור. לקח להם כמה שניות להתאפס על עצמם ולענות לי שוב ״יש מקום אחר שנוכל לקחת אותך אליו, אם לא הבית שלך?״
״מאפייה... לואי..״ מלמלתי בחוסר כוחות, מרגיש את הסחרחורת תוקפת את ראשי ״לואי..״
״לואי טומלינסון?״ שאל השני, ויכולתי לראות מזוית העין שלי שחייך ״אנחנו יודעים איפה הוא גר, בואו נלך״
________
כשהרגשתי שהמכנס שלי יורד מגופי, קפצתי בבהלה. גופי אוטומטית התרומם לישיבה, והבטתי אל לואי שנראה מבוהל.
״אני-״ הוא גמגם ״זאין וליאם הביאו אותך לפה, הבגדים שלך היו קרועים והם אמרו לי שאתה פצוע, רק רציתי להחליף לך בגדים כדי שיהיה לך נוח יותר לישון. אתה בסדר, אני פה״
״אני- אני אוכל ללכת להחליף בשירותים?״ מלמלתי במבוכה, מוציא בכוח את המילים מפי. הרגשתי את ההתקף קרוב, ולא רציתי להבהיל את לואי. מבלי לחכות לתשובה שלו, חטפתי את הבגדים מידיו, וברחתי אל השירותים. ידעתי שזה גס רוח, ושאהיה חייב לו התנצלות עם תירוץ כשאצא, אבל ההתקפים היו בלתי נשלטים, ונגרמים מהדברים הקטנים ביותר.
טרקתי את הדלת מאחוריי, מפיל את הבגדים אל הרצפה ומשעין את גופי על הכיור. ניסיתי לנשום עמוק, והושטתי יד רועדת אל הכיור, פותח את הברז באיטיות, חופן מים (שרובם עפו אל כל עבר), ומרטיב את פניי. זה לא עזר. ניסיתי לחשוב על דברים אחרים, על כמה כיף היה לי עם לואי ונייל, על רגעים שמחים בחיים שלי, או על כל דבר אחר, אבל הרעד המשיך, והראיה שלי התחילה להיטשטש.
״לואי!״ קראתי בקול חנוק, מקווה שהוא שומע אותי. נפלתי אל הרצפה, מרגיש את ראשי נדפק בשיש הקשה. נשכבתי על הרצפה, עוצם את עיניי ונותן לעצמי לאבד את ההכרה.
_________
אוף נשבר לי הלב מהארי :(
YOU ARE READING
The bakery// L.S
Romance״אני חושב עלייך על הזמן, הארי״ לחש לי עם עיניים נוצצות, כשהחיוך היפייפה שלו מהפנט אותי ״אתה גם חושב עליי?״ הנהנתי, ממשיך לטבוע בעיניו הכחולות ״כל הזמן״
