The bakery// L.S

The bakery- 17

-נקודת מבט הארי-
זה היה יום ההולדת של לואי היום. אף פעם לא הייתי טוב בלשקר לאנשים, אבל הייתי צריך להראות ששכחתי אותו. כשראיתי אותו סוף סוף פונה לעברי, אחרי שעתיים שלמות של משמרת, התאפקתי לא לצחוק.

״הארי?״ לא הסתובבתי אליו, מנסה לא לצחוק. המשכתי להתעסק עם הלחמים. ״אתה מתעלם ממני?״

הסתובבתי אליו ״ובכן, מה אתה חושב?״ עניתי בלגלוג, והוא כיווץ את גבותיו בבלבול.

״אתה לא יכול להתעלם ממני היום״ רטן, משלב את ידיו בכעס כמו ילד קטן ומביט בי בזעף. נשכתי את שפתיי, מתכופף אל העגלה ולוקח עוד לחם

״למה שלא אתעלם ממך דווקא היום?״ כשהסתובבתי בחזרה, מבטו היה פגוע. ״זה יום מיוחד היום?״

״כן!״ הוא קרא בתסכול, ואז החווה בידו על כל הקישוטים שקישטו את המסעדה. ״זה לא אומר לך כלום?״ שאל, ואז הצביע אל השלט שהיה כתוב בו ׳יום הולדת שמח׳.

הנדתי בראשי ״אני רק יודע שזה ערב כריסמס היום״ אמרתי, והוא הוריד את ידיו אל גופו.

״זה-״ אמר, מפסיק את דבריו באמצע, והופך את פרצופו לכועס ״יודע מה? לא משנה. תמשיך לעבוד״ הוסיף בקול קר, והולך.

בכנות, הרגשתי ממש רע על זה. לואי היה נראה ממש פגוע וכועס, אפילו שאני זה שאמור לכעוס עליו. למען האמת, כשאבא שלו בא לדבר איתי על המסיבת הפתעה של לואי, החלטתי לסלוח לו. אני מתכוון, אי אפשר לנטור טינה לבן אדם לנצח, נכון? וחוץ מזה, זה היה לואי. לא יכולתי לכעוס עליו אף פעם. תמיד סלחתי לו במהירות, לא משנה מה הוא עשה. אני רוצה לדבר איתו היום בערב על מה שקרה, אם אצליח. המצב ביננו מספיק מביך.

כשהרגשתי שמבט נעוץ בגבי, התעוררתי מהטראנס שלי והסתובבתי. זה היה לואי, שבהה בי מהקופה. כשראה שהסתכלתי עליו בחזרה, הוא ניתק את מבטו, שהפך לאדיש. הייתי מופתע. הוא עד כדי כך כועס ששכחתי את יום ההולדת שלו? הסתובבתי בחזרה אל העגלה, ממשיך לסדר את המאפים החמימים. בגלל שהיה את ערב הכריסמס היום, הרבה לקוחות באו לקנות דברים לחג, והחנות הייתה עמוסה.

_______________
בשעה ארבע בדיוק המשפחה של לואי נכנסה אל המאפייה, עם עוד כמה אנשים שלא הכרתי. לואי חייך אליהם, ונראה שמח. הם שרו לו שירי יום הולדת, והוא צחק וחיבק את כולם. הנחתי שאני לא אמור להשתתף בחגיגה, אז המשכתי לעבוד בשקט. ובכנות, זה היה נוראי. אני מתכוון, שמחתי בשביל לואי, אבל נזכרתי ביום ההולדת האחרון שלי עם המשפחה שלי. זה היה לפני הרבה שנים, כשהייתי בן עשר אני חושב. אבא עוד היה איתנו, ואימא הייתה בריאה. ג׳מה סבא וסבתא באו לבקר במיוחד, ואני חושב שזה היה היום המאושר ביותר בחיים שלי. בשנה שעברה, אימא הרגישה רע ביום ההולדת שלי. אז ישבתי יום שלם לידה, שומר שכלום לא יקרה לה ודואג לה להכל. בזמן הזה, אני ואימא דיברנו על הכל. היא הצטערה כל הזמן על זה שבגללה אני לא יכול לחגוג כמו שצריך, ובתגובה, כדי להרגיע אותה, אמרתי לה שאני לא צריך עוגה ומתנות כדי שתיהיה לי יום הולדת שמחה, גם זה שאני והיא יושבים לדבר יום שלם, ואני לידה והיא בחיים זה מספיק טוב.