The bakery// L.S

The bakery- 23

-נקודת מבט לואי-
אם להגיד בכנות, לא ידעתי איך להגיד לאלינור שאנחנו נפרדים. אהבתי אותה, אבל במשיקות שלנו אף פעם לא היו לי את הפרפרים בבטן שכולם מתארים, או את ההרגשה של הזיקוקים או כל דבר אחר. עם הארי היה, והרגשתי כאילו כל העולם עוצר רק בשביל שנינו. הבטחתי לו שאפרד ממנה בשבילו, אבל לא היה לי את האומץ, וגם לא הייתי מספיק לוזר כדי לזרוק אותה במכתב. עדיין הייתי מבולבל בין הרגשות שלי לכל אחד מהם, מה היה אהבה אמיתית, ומה מזוייפת. יש לי מזל שיש לי שתי אחיות בשביל זה.

״לוטס, פיז, אני צריך את עזרתכן״ אמרתי בייאוש, זורק את גופי על המיטה שלהן. הן הניחו את האיפור שלהן במקום, מפנות את תשומת ליבן אליי.

״מה קרה?״ שאלה פיזי בדאגה, ״אתה צריך עזרה בלהחביא גופה? הרגת את אלינור?״ לוטי נתנה לה מרפק למותן, מסתכלת עליה במבט נוזף, למרות שידעתי שהיא שנאה את אלינור באותה המידה.

״מה? לא״ אמרתי, נועץ בה מבט ״אני צריך עזרה בעינייני אהבה״ מלמלתי, מובך.

לוטי ופיזי צעקו בשמחה, ״מי זה? זה הארי?״

הסתכלתי עליהן בהפתעה ״א-איך?״

שתיהן החליפו מבטים, מעיפות את שיערן לאחור ״אנחנו יודעות הכל״ לוטי אמרה בשחצנות, ״עכשיו, התנשקתם כבר?״

״אתן בנות ארבע עשרה, איך-?״ נשפתי בתסכול, ״וכן, התנשקנו, אבל עדיין לא נפרדתי מאלינור, ואני מבולבל. מה אני עושה? הבטחתי לו שאני נפרד ממנה״

שתיהן הרצינו, מחליפות מבטים ״איך הרגשת בנשיקה שלך עם הארי?״ פיזי שאלה בסקרנות, ״פרפרים? זיקוקים? בטן מתהפכת? משהו מאלו?״

הנהנתי ״הכל, וגם שהעולם פשוט עוצר״

לוטי חייכה, ״אהבת את זה, נכון?״

הנהנתי שוב, נותן לחיוך דבילי לעלות על פניי ״זה היה מדהים״

״ואיך היית מרגיש עם היית רואה את הארי מתנשק עם מישהו אחר?״ חקרה לוטי, ״מקנא? כועס?״

כיווצתי את ידיי לאגרופים, נזכר באירועים של הימים האחרונים, ״כועס״ אמרתי, מרגיש את דמי מתחמם ״ורוצה להרחיק אותו ממנו כמה שיותר״

שתיהן צרחו ״אתה מאוהב, לולו!״

כיווצתי את מצחי ״מה?״

״אתה מאוהב בהארי!״

הבטתי עליהן מבולבל. נישקתי את הארי, נכון, אבל הרגשות שלי כלפיו לא היו מובנים. ידעתי שחיבבתי אותו, זה לא היה קשה להבין, כולם חיבבו אותו. הוא היה ילד מדהים.

״לואי למה אתה מחכה? לך להפרד מאלינור ולארגן לכם דייט!״ קראה פיזי בהתלהבות

״מה אם זה היה מהיר מידי?״ שאלתי פתאום בחשש ״אני מתכוון, אני עדיין לא יודע מה אני מרגיש כלפיו, וזה לא נראה לי שאני לא מ-״

״לואי, אתה מאוהב בו, אלו סימנים של אהבה. אתה פשוט לא מוכן להודות בזה, כי אתה חושב שאתה אוהב את אלינור״ לוטי הסבירה, מחייכת אליי ברכות ״כשאתה מנשק אותה, איך אתה מרגיש?״

עיקמתי את פי ״שיש לי בחילה מוזרה כזאת״ תיארתי, מרגיש צמרמורת בגופי ״ושאני רק רוצה שהנשיקה תיגמר״

פיזי קפצה ״אתה נגעל ממנה, לו״

רגשות של פרפרים בבטן זאת אהבה, ורגשות של גועל זה לא אהבה, אלא לא יותר מגועל מהבן אדם. אני נגעל מאלינור, אבל מרגיש פרפרים בבטן עם הארי. אני לא אוהב אל אלינור, אני אוהב את הארי.

״אני אוהב את הארי!״ קראתי, קופץ מהמיטה ורץ למטה, כמעט נופל בדרך ״אני אוהב את הארי״ חזרתי על זה בלחישה, מרגיש צמרמורות של התרגשות בגוף שלי.

___________
ברגע שנכנסתי בדלת של הבית של הארי ונייל, רצתי ישר אל החדר של הארי, מחפש אותו בטירוף וכשקלטתי אותו על המיטה, קפצתי עליה, מבהיל אותו ותוקף את שפתיי על שפתיו. הוא היה נראה מבולבל ולחייו נהפכו לאדומות, אבל נראה כמו מלאך.

״נפרדתי ממנה!״ קראתי בשמחה, ואז מכחכח בגרוני ומרצין. ״והבנתי שאני אוהב אותך״ הוספתי בקול שקט יותר, נותן ללחיי להתחמם גם.

הארי לא הגיב, ונותרה שתיקה לכמה שניות, שבסופן חיוך ענקי עלה על פניו. ״גם אני אותך, לו״ הוא לחש, ואז השפיל את ראשו, כשחיוך עצוב עלה על פניו. ״אבל אנחנו לא יכולים״

ליבי נפל, ״מה?״ שאלתי, המום מדבריו ״למה, אני-״

הוא הניד בראשו ״אנחנו לא יכולים, לואי״ הוא לחש לי בקול רועד, ״אלו-״

קטעתי אותו בכעס ״זה ניק, נכון? הוא מאיים עלייך? ליאם וזאין סיפרו לי מה קרה אתמול״

הוא קפא, ועיניו הירוקות עלו אליי, מלאות בדמעות ״זה לא הוא, לואי. אני פשוט-״

קטעתי אותו שוב, ״אז זה כן הוא״ אישרתי לעצמי כשראיתי את עיניו המפוחדות של הארי. היה לי ברור שזה הוא, גם מבלי האישור של הארי. הוא פחד ממנו. זאין וליאם סיפרו לי מה הוא עשה לו, וחלק מהשיחה שהם שמעו. לעזאזל, אני הולך להרוג אותו.

המיטה התחילה לרעוד, וראשי זינק אל הארי, נחרד לגלות שהוא בהתקף בזמן שאני כועס עליו. מיהרתי למשוך אותו אליי לחיבוק, ״היי, הארי. אני לא כועס עלייך״ אמרתי, מנשא להשיג את תשומת ליבו ״אני כועס על הזין הזה, ניק״ הארי לא נרגע, וזה גרם לי להלחץ יותר, ולאבד את חוט המחשבה ״ו-״ ניסיתי לחשוב, מנסה לחפש דרך להרגיע אותו ״אני אטפל בו ברגע שההתקף הזה יסתיים. אני, נייל, ליאם וזאין. אתה חשוב לארבעתנו, ואפילו שזאין וליאם לא מכירים אותך הם דואגים לך״ ליטפתי את שיערו בעדינות ״כולם אוהבים אותך הארי, אתה מושלם ומדהים, אני מבטיח״ כשהרגשתי דמעות חמות על החולצה שלי, החזקתי אותו חזק יותר ״אני פה, הארי״ לחשתי ״אני תמיד אהיה פה, אל תבכה מלאך״