״ג׳ורג!״ צעקה נשמעה מפתח הדלת, וג׳ורג צחק, מעצבן עוד יותר את נייל. ״תעוף מחבר שלי פוטטו מהלך!״ ג׳ורג המשיך לצחוק, מתעלם מנייל. אחרי כמה דקות של נסיונות, הוא התיישב לידנו, פולט אנחת ייאוש ״ניסיתי״ אמר לי, מושך בכתפיו ״ועכשיו אני רעב״ הוא פנה אל ג׳ורג, שהבין את המסר וקם מהמיטה באיטיות, רק כדי לעצבן את נייל. ״נו כבר ג׳ורג!״ יילל, מנסה לזרז אותו. ופתאום עיניו נדלקו, והוא הסתכל עליי. ״לא!״ קראתי עוד לפני שאמר את מה שהוא רוצה, והוא הסתכל עליי במבט מתחנן. ״אוקי...״ נאנחתי ונייל קפץ ממקומו, מתחיל לרוץ לכיוון המטבח ״קדימה פוטטוז!״ צעק לנו נייל מלמטה, וקמנו מהמיטה, מתקדמים גם אנחנו לכיוון המטבח.
״צריך להוסיף סוכר?״ שאל נייל, מושיט לי את הקמח וכמעט שופך חצי ממנו לתוך הקערה שלי ״לא! וכמעט הרסת את כל האוכל!״ אמרתי לו בכעס, מזיז אותו ״אז צריך מלח?״ הוא קפץ שוב, שופך אל תוך הקערה את המלח. ״נייל!״ קראתי בתסכול, מניח את הקערה על השיש ומביט בו בעצבנות ״שניכם״ אמרתי, מצביע עליהם ״תצאו מהמטבח שלי!״
רק כדי להחזיר לנייל על מה שהוא עשה, ואולי גם כי אהבתי לבשל באיטיות, סיימתי כעבור שעה וחצי להכין את כל האוכל, מניח אותו על השולחן ואז התחלתי לנקות את כל הבלגן שנייל עשה. ההורים שלו יצאו, ואמורים לחזור בעוד כמה דקות ואם הם יגלו מה עשינו הם יהרגו את שלושתינו. כשסיימתי, התקדמתי לכיוון הסלון, מוצא אותם אוכלים חטיף בסלון ומדברים ״ברצינות?״ שאלתי בכעס, מתקדם אליהם וחוטף להם את החטיף. ״עבדתי שעה וחצי, ובסוף אתם אוכלים את זה?״ ג׳ורג משך בכתפיו והצביע על נייל ״זה הוא הציע את זה, עד שתסיים להכין את האוכל״ הסתכלתי על נייל ״אני תמיד רעב, ולוקח לך נצח! אז עד שסיימת להכין אכלנו את זה״ הסביר, קם ומתחיל ללכת לכיוון השולחן כשג׳ורג אחריו ״ועכשיו אנחנו אוכלים את האוכל האמיתי!״ התחנף, מסתכל עליי בחיוך ונאנחתי. ״תכינו את הצלחות ואת כל מה שצריך. אני שוטף ידיים ויורד למזוג לכם״ אמרתי, מסתכל עליהם במבט מזהיר. הנחתי את החטיף על השולחן של הסלון, עולה למעלה לשירותים שבחדר של נייל.
כשחזרתי, לא באמת ציפיתי שהם לא יתחילו לאכול, אבל הופתעתי שהם נשארו באותה התנוחה עוד לפני שהלכתי, מסתכלים עליי בחיוך מתחנף כדי שאשב כבר. כשראיתי את ההורים שלהם מצטרפים לשולחן ורק אז הבנתי למה הם לא התחילו לאכול. צחקתי, מצטרף לשולחן באיטיות כדי לעצבן אותם ״נו כבר, הארי!״ זירז אותי נייל, ואביו הביט עליו במבט כועס ״נימוסים, אדון פוטטו״ נייל נאנח ״פשוט תבוא כבר! אני רעב!״ הוריו נאנחו, יודעים שאין עם מי לדבר כשהילד שלהם רעב והצטרפתי במהירות לשלוחן. ״בתיאבון!״
_______
תודה על 100 קוראים לסיפור, מעריכה ברמות!💙
YOU ARE READING
The bakery// L.S
Storie d'amore״אני חושב עלייך על הזמן, הארי״ לחש לי עם עיניים נוצצות, כשהחיוך היפייפה שלו מהפנט אותי ״אתה גם חושב עליי?״ הנהנתי, ממשיך לטבוע בעיניו הכחולות ״כל הזמן״
