ביום שונאים בלילה אוהבים

פרק 6: הבקתה

נ.מ דראקו
הרכבת סופסוף הגיעה להוגוורסט. ירדתי מהרכבת  והרגשתי מין הקלה כאשר הרכבת הגיעה, ידעתי שאני במקום בטוח יותר, שזה מקום שבו אבא שלי לא יכול לפגוע בי.

התקדמתי לכיוון האולם הגדול, מרוב העומס הרבה ילדים נתקלו בי, כל מגע צימרר אותי מחדש.
באתי להיכנס לאולם רק משהו עצר אותי או יותר נכון מישהו, הארי פוטר האחד והיחיד.
הרמתי את ראשי ופגשתי שתי קריסטלים ירוקים מהממים, בהיתי בהם כמה שניות ואז השפלתי את מבטי שוב לרצפה.
המשכתי ללכת אך יד משכה אותי חזרה למקום בו הייתי.
ישר נזכרתי במקרה, איך הם משכו לי את הידיים כדי שיהיו יותר הדוקות כדי שלא אוכל לזוז. משכתי את ידי במהירות והתחלתי להתנשם בכבדות. 'יופי זה מה שאני צריך עכשיו' חשבתי לעצמי בכעס.
התחלתי לרוץ לכיוון השירותים ואפילו לא שמתי לב שהארי רץ אחרי.
"דראקו! חכה!" שמעתי את הארי מאחורי אבל המשכתי לרוץ
בסופו של דבר הגעתי אל מחוץ לשירותים כשהארי עדיין מאחורי
"דראקו, א-" הארי התחיל לדבר אבל קטעתי אותו "אני צריך להראות לך משהו" אמרתי, כמעט בוכה
רצתי החוצה כשהארי אחריי
"אתה זוכר את העונש ביער ששהיה לנו בשנה הראשונה?"
"כן..."
"אתה זוכר שברחתי?"
"כן..."
"אוקיי, אז מצאתי בקתה, אף אחד לא יודע עליה"
הגענו לבקתה ופתחתי את הדלת "תיכנס" אמרתי להארי
"מה אתה רוצה, דראקו? מאלפוי! מאלפוי! מה אתה רוצה מאלפוי!" שאל הארי לאחר שנכנס
"קראת לי דרא...? לא משנה..."
...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אזז החלטנו להשאיר אתכם במתח כי אנחנו מרושעות.
תכתבו בתגובות מה דעתכם על הפרק
עד הפרק הבא תקיאו קשת🌈✨
אוהבות לילי,לונה ובולי