ביום שונאים בלילה אוהבים

פרק 7: הידידות הנסתרת

נ.מ הארי
אני לא מאמין,כמעט קראתי לו דראקו!
העפתי מבט בבקתה, היה שם מיטה קטנה,שידת כתיבה,כיסא ושירותים קטנים.
"בשביל מה גררת אותי לכאן?" שאלתי בכעס אבל בתוך תוכי זרחתי שהוא רוצה לדבר איתי.
"א- אני צריך לספר לך משהו" דראקו אמר בקול מפוחד ולחוץ. הנהנתי והתיישבתי על המיטה, סימנתי לו עם ידי לבוא לשבת לידי וכך הוא עשה.
"מה רצית לספר לי?" שאלתי בקול רגוע
"אני לא יכול לשמור את זה יותר בפנים,אני חייב לספר את זה למישהו" אמר דראקו
"ביום הולדת 12 שלי שאלתי את אבא שלי לגמרי בתמימות למה בנים לא יכולים לאהוב בנים.
הוא קיבל את זה רע מאוד. כל יום שהייתי בבית מאז היום הזה הוא היה מקלל אותי בקרושיו"
ישבתי שם המום, לא יכולתי להוציא מילה מהפה
"תגיד משהו.." דראקו מלמל במבוכה
"א- אני לא יודע מה להגיד" אמרתי
"אל תגיד כלום,אתה יכול לעשות את זה גם במעשים"
לא הבנתי למה הוא התכוון, ולפני שהספקתי לענות הוא עטף אותי בחיבוק גדול והתחיל לבכות על כתפי.
קפאתי לכמה שניות ואז החזרתי לו חיבוק בחזרה, התחלתי ללטף את שערו והסנפתי את ריחו.
אחרי דקות ארוכות התנתקנו. "תודה" מלמל דראקו
"אין בעד מה " אמרתי במבוכה

נ.מ דראקו
⚠️טריגר. דיבורים על אונס⚠️
"אני צריך לספר לך עוד משהו" אמרתי בלחץ.
אף פעם לא דיברתי על המקרה, לא ידעתי איך אני אגיב לזה, אך שהארי היה בסביבה הרגשתי כאילו כל החרדות נעלמות.
נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי
"שחזרתי הביתה בקיץ הזה אבא שלי ישר גרר אותי לחדר והתחיל לענות אותי.
אחרי כמה דקות איבדתי את ההכרה, אחרי חמישה ימים קמתי שכל הגוף שלי קשור למיטה.
אבא שלי נכנס לחדר והתחיל להפשיט אותי, הוא אמר שהוא עושה את זה לטובתי, שאני לא יזדהם.
הוא אנס אותי." אמרתי בדמעות
"אחרי כמה דקות נכנסו עוד 8 גברים והתחילו גם לאנוס אותי אחד אחרי השני. אחרי 20 דקות הם הפסיקו וצרבו לי את היד. הם יצאו מהחדר ואפילו לא טרחו לשחרר אותי. הם השאירו אותי שם ערום ומכוסה דם.
יום אחרי אימי שלא ידעה על זה כלום  נכנסה לחדר וראתה אותי ככה. היא שחררה אותי וניקתה אותי.
לא יכולתי לזוז שבועיים. לא אכלתי כלום, לא דיברתי עם אף אחד ולא יצאתי מהחדר. אבא שלי נתן לי כדורים נגד דיכאון כי אסור לי להרוס את התמונה המושלמת של אבא שלי" אמרתי שכולי רועד מתיאור המקרה.
הארי לא אמר כלום, הוא רק משך אותי לחיבוק גדול ואוהב
"זה ממש לא מגיע לך לעבור את כל זה" הוא אמר בקול מרגיע
חיזקתי את אחיזתי בו והנחתי את ראשי בשקע צווארו.
"שתצטרך משהו אתה תמיד יכול לפנות אליי" אמר הארי בחיוך
"תודה, נמשיך להיפגש כאן?" שאלתי
"כן,אין לי בעיה"
"יופי" אמרתי ונעמדתי
"כבר פספסנו את הארוחה אז נלך כל אחד למועדון שלו" אמר הארי אחרי שהביט בשעונו.
"כן.. כדאי שנלך"
"תצא אתה קודם שלא יחשדו" אמרתי
הוא הנהן ויצא מהבקתה.
נשכבתי על המיטה עם חיוך טיפשי על הפנים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
(לילי+לונה) היה לנו מחסום כתיבה קשה וזה הפרק שהצלחנו ליצור והוא כושל ברמות.
תכתבו מה אתם חושבים על הפרק
אוהבות לילי,לונה ובולי
עד הפרק הבא תקיאו קשת🌈✨