ביום שונאים בלילה אוהבים

פרק 30: השקר הכואב

נ.מ הארי
התעוררתי על הספה במועדון גריפינדור כשהרמיוני ורון משני הצדדים שלי.
"הארי! כמעט לקחנו אותך למרפאה! מזל שהתעוררת!" צעקה הרמיוני וקפצה עלי בחיבוק. שמתי לב פתאום לקבוצת הגריפינדורים שהתקבצה סביבי.
"מה קרה?" שאלתי בבלבול.
"התעלפת" רון אמר בחוסר סבלנות.
פתאום נזכרתי מה קרה לפני שהתעלפתי.
"ד- דראקו!" גמגמתי ורצתי לכיוון החור שמאחורי התמונה.
חיפשתי בכל הטירה ובמדשאות והוא לא היה בשום מקום.
רצתי שוב למשרד של דמבלדור, אולי הוא חזר אבל אז נזכרתי שיש סיסמה. זרקתי כל מיני דברים לאוויר עד שהדלת נפתחה. דפקתי על דלת המשרד של דמבלדור ולמזלי קולו של דמבלדור קרא "יבוא!".
פתחתי את הדלת וראיתי שם את לוציוס ודראקו יושבים מול דמבלדור.
עמדתי שם קפוא והעברתי את עיני מלוציוס לדראקו ואז לדמבלדור ואז חזרה ללוציוס וכך כמה פעמים.
"כן, פוטר, באת לזהם את הבן שלי אחרי שהוא טיהר את עצמו עם האות?" לוציוס ירק לעברי.
"מ- מה?!" הסתכלתי על דראקו והרגשתי את הבטן שלי מתהפכת ומלא רגשות לא ברורים התערבבו ביחד עד שלא יכולתי יותר וקרסתי על הרצפה.
"אני... אני לא מאמין שעשית לי את זה. חשבתי שאתה אוהב אותי. חשבתי שאתה פאקינג אוהב אותי!" את המשפט האחרון צרחתי עליו עם דמעות בעיניים, אבל הוא נשאר עם פרצוף אדיש  שאי אפשר להבין.
"תגיד משהו!" צרחתי עליו, אבל הוא נשאר אדיש.
"אני שונא אותך!" השקר הזה נפלט מפי ולפני שהבנתי מה אמרתי יצאתי משם בריצה.
רצתי לאן שהרגליים שלי לקחו אותי עד שהרגשתי עייפות נופלת עלי וקרסתי על הרצפה, שוב, צורח מבכי וכאב. באיזשהו שלב פשוט התעלפתי.
~~~~~~~~~~~~~
אני ולונה התחלנו לבכות
אכלתם? שתיתם? ישנים טוב?
עד הפרק הבא תקיאו קשת🌈✨
אוהבות לילי ולונה
העמוד של לונה👇🏻
NogaGewurtz