היא נשאבה רק לעיניים שלו. לא הבחינה לאן צעדיה הולכות. פשוט מובלת אחריו.
איבדה חוש כיוון.
ההתחלה הייתה קלה משחשבה. פשוט להיות נסיכה מושלמת שהיא אינה. לרצות את הסובבים בדמות אותה הם רוצים.
אך מהר מאוד היא כבר לא דאגה על איך תראה והאם היא מושלמת כמו...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
👑
"הנסיך פארק בפנים."
"כמה זמן?".
"כשעה... הוא הביא לנסיכה ארוחת בוקר ותרופות הרגעה. הכאבים לא נתנו לה לישון בלילה". נאנחה המשרתת. דאוגת פנים.
הנסיך המהם לעצמו לפני שהודה לה, נעמד מול הדלתות ששומרים מיהרו לפתוח בפניו. נכנס לחדר, עיניו קולטות במהירות את הנסיכה, חיוך חלש על שפתיה המצחקקות. לא. לא לפניו. אלא לפניו של ג'ימין התולים על עצמם חיוך דומה. ידיה החזיקו כוס. עוטפות אותה בזהירות בעוד ג'ימין מנגב את פניה בזהירות בעודה מנסה להחלץ ממנו.
אינטימי מדיי לדעתו של הנסיך הצפוני.
"צהריים טובים".
ג'ימין וג'אנגקוק הפסיקו באחת במעשיהם ומחליפים מבטים מהירים שהסכימו לגבי דבר אחד.
כמה שהנסיך רציני שזה לא לעניין כעת.
גיחוך חצה את שפתיהם. ג'ימין מיהר לכחכח בגרונו, נעמד ומתקרב לנסיך. "כמה טוב שהגעת, עליי לפנות אל המלכה. לא שחקתי עם דודה כבר המון זמן שחמט. היא הבטיחה שתפנה לי מזמנה." הוא הסתובב אל ג'אנגקוק וקרץ לו בסתר. מחזיר מבט מצווה אל הנסיך. "דאג לו לעייף את אחותי יותר מדיי". יצא במהירות לפני שתהיה ביד הנסיך השהות להגיב.
טאהיונג כחכח בגרונו לפני שהעלה מבט אל הנסיכה שלא הוטרדה מהופעתו בחדרה. יושבת למחצה במיטתה הנוחה ובידיה טאני היישן. "היי... איך את?". התיישב בזהירות בכיסא שהיה מונח ליד מיטתה. מביט בה בצפייה.
היא אפילו לא הסתכלה עליו. "בסדר."
משהו נצבט בתוך ליבו. "ג'אנהיון..."
היא עדיין לא הרימה את עיניה.
"אתמול היית נואשת לכך שאשאר מדוע את מתעלמת ממני עכשיו?". הבלבול נשמע בקולו הייטב. הנסיכה סובבה אליו בפעם הראשונה מאז נכנס את מבטה, עיניה נעלבות. "נואשת?." גיחוך מריר חצה את שפתיה בעודה מוליכה את מבטה הרחק ממנו. "אני כזו נואשת..." מלמלה לעצמה במרירות.
"אני לא רציתי לפגוע בך כעת פשוט הצבתי עובדה". אבוד. זה כל מה שנראה על פניו.
"גם אתמול לא רצית לפגוע בי. וגם בשבועיים האחרונים. פשוט הצבת גבולות, הלא כך? מה עוד הצבת? מה הצבת אתמול בנשף?. רף התערבות עד כמה מהר אני אתפרק?." עיניה חוררו את אישוניו. מלאות בעצב אותו הפחד של אתמול הטביע. "נכון. אתמול הייתי נואשת לכך שתשאר. אל תחשוב שהיית מיוחד. אם ג'ימין היה כאן הייתי מבקשת ממנו גם כן להשאר. ל-לא בכל יום מנסים להרוג אותך. הייתי חייבת הגנה מינימאלית..." מלמלה את סוף המשפט בשקט.
