היא נשאבה רק לעיניים שלו. לא הבחינה לאן צעדיה הולכות. פשוט מובלת אחריו.
איבדה חוש כיוון.
ההתחלה הייתה קלה משחשבה. פשוט להיות נסיכה מושלמת שהיא אינה. לרצות את הסובבים בדמות אותה הם רוצים.
אך מהר מאוד היא כבר לא דאגה על איך תראה והאם היא מושלמת כמו...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
👑
"אנחנו באותה סיטואציה צ'יול, באותה אחת שהיית בה לפני כמה שנים. התאהבתי בבינך... ונגזרו עליי נישואין עם ג'נגהיון". הנסיך השפיל מבט. "ואיני רוצה בהם."
צ'יול סרק את תווי פניו וחש את ליבו נצבט. אם אי אז בעבר יכול היה לשאת את בק מייד ללא הסכם הנישואין שלו עם ג'אנהיון, החיים היו יפים יותר. רק אם אי מי יכול היה לעזור להם. להגיש עזרה.
כעת הוא יכול. וג'אנקוק... הרי הוא כל כך דאג לנסיך הצפוני והראה זאת בשיחותיהם. האם לכן בנו המתוק צבוע באישוניו בעצב אנסופי?
"אל תיתן לי לסבול כמוך. בבקשה..."
אנחה פרצה מפיו לשמע בקשתו של הנסיך הצפוני.
הוא צודק.
האדמה הלבנה ספגה את השקט הנעים, מחייכת ברוגע.
ככה היא. אינה דואגת לעתיד, חיה את הרגע בשלווה שכזו. וסופות העבר יחלפו עליה אך היא כבר נטועה חזק בקרקע שלה. מבטיחה רק שלום.
שר הבטחון הצניח את חרבו מטה, גורמת לה ליפול על השלג, לפתיתים לבנים להתעופף מהנחיתה הרכה. הוא הילך באטיות ובזהירות לכיוון אהובו שכרע ברכיים מול הנסיך הצפוני באותם רגעים. כעת הוא לא היווה איום ללא חרבו. כעת יכול היה להתאחד ולהרגיע את צ'יול שהיה עסוק בהאשמה עצמית.
כיצד נפל בפח של המניפולטור הזה. כיצד יכול היה לחשוב רגשית ולא שכלית באותם רגעים? להבין שכרתו לו בור מיתה?!
"כולם להתרחק מייד." הורה לפתע בשקט המתוח הנסיך הצפוני.
"ה-החרבות, שיוזיזו כולם את חרבותיהם בב-בקשה". התחנן בקול חנוק ולוחש המלך שלא עניינה אותו ההשפלה שהביא על עצמו. חיי בנו היו חשובים לו יותר באותם רגעים כמו כל רגעיו בחיים מאז שראה את החיוך התינוקי על לחייו השמנות של ילדו הקטן. התמכר לעיניים השחורות והגדולות יותר מתמיד אז.
"מדוע?". הוא רצה להבין מה קורה. מדוע המלך מוכן כל כך להכניע את עצמו מולו ואף לתת לו את חייו במחיר הגבר החיוור שלא נע מהאדמה עליה ישב נפול למחצה.
