היא נשאבה רק לעיניים שלו. לא הבחינה לאן צעדיה הולכות. פשוט מובלת אחריו.
איבדה חוש כיוון.
ההתחלה הייתה קלה משחשבה. פשוט להיות נסיכה מושלמת שהיא אינה. לרצות את הסובבים בדמות אותה הם רוצים.
אך מהר מאוד היא כבר לא דאגה על איך תראה והאם היא מושלמת כמו...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
👑
"ג'אנהיון?".
היא הדפה את הדפים עמוק למגירה, סוגרת במהירות. "היי הוסוק".
מבטו פזל למגירה, מבחין בלחץ שאפף אותה. "את מסתירה ממני משהו?". כיווץ את גבותיו. לא אוהב את מה שהוא חושב.
"לא!". היא מיהרה לקום. משחקת באצבעותיה ומרכינה ראש. "אלו פשוט דבריי האישים". מלמלה בשקט.
הוא המהם משהו לא ברור. האוויר בחדר הופך למתוח ועבה. בסופן של דקה ארוכה של שתיקה היא נאנחה, מתיישבת על הכורסא הנוחה בחדרה. "אתה גם כועס עליי..."
יועצה האישי של הנסיכה הרים את מבטו המופתע והרך ומיהר להתיישב לצידה. "איני כועס. מעט מאוכזב." סיפר לה אמת. "ציפית שאתן לך תמיכה ועידוד בעניין?".
"לא ציפיתי לכלום. בכלל לא חשבתי באותם רגעים. רק רציתי שהמלחמה תיפסק". השיבה במבוכה. נושכת את שפתיה ומשחקת עם שמלתה באנסופיות. "אבל כעת אימי אפילו לא רוצה לראות אותי". לחשה בשקט. קולה רועד.
רק כשהעלה את מבטו מעלה הבחין בדמעות שהיו תלויות לה בעיניים. ליבו היסטרי ברגע אחד.
"היא תסלח לך. היא תבין". מיהר לאחוז בלחייה ולנגב את הפחד. "הרי לא רצית מלכתחילה שיהרג מישהו הלא כך?". שאל ברוך.
ג'אנהיון הנהנה במהירות, מסניפה את האוויר שנתקע לה קצת בגרון.
לרגע אחד היא לא הרפתה מעיניו, בוהה בו למשך המון זמן, גורמת לו להרגיש לא נעים ומודרך מעט.
"הבטחת שתתחתן איתי". לחשה לפתע. עיניה מסתכלות לעיניו שנפערו מעט. מנסות לשמור על גודלן הרגיל. היא זוכרת?. "האם זאת הייתה הבטחת סרק שנתת לי באותו רגע בכדי שלא אאבד הכרה..." היטתה את מבטה סוף סוף. אכזבה וכאב בפניה.
לחייו של הוסוק כוסו בפס דק וכמעט בלתי נראה של ורוד. הוא כחכך בגרונו והתעשת. "ג'נהיון יש לך לשאת בעתיד את הנסיך הצפוני. איננו יכולים ללכת נגד המלכה". ענה לה באטיות. מסביר. מנסה גם להרגיע את עצמו.
לא הלך.
"אם אינך מסוגל לעמוד בהבטחה הזו, אני מבקשת שמהיום והלאה תשמור ממני מרחק. קח זאת כפיטור זמני מתפקידך כהיועץ האישי שלי". הודיע לו בטון מוניטוני ונמוך. מפתיעה אותו.
