היא נשאבה רק לעיניים שלו. לא הבחינה לאן צעדיה הולכות. פשוט מובלת אחריו.
איבדה חוש כיוון.
ההתחלה הייתה קלה משחשבה. פשוט להיות נסיכה מושלמת שהיא אינה. לרצות את הסובבים בדמות אותה הם רוצים.
אך מהר מאוד היא כבר לא דאגה על איך תראה והאם היא מושלמת כמו...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"הוסוק..."
עיניו נפקחו בזהירות. מרגישות ערפל העוטף אותם. ידו הרגישה לפתע במגע יד חמים ומוכר. גורם לליבו להתעורר במהירות ולהביט לעיניה היפות.
"הוסוק?". הביטה בו בדאגה. מחכה ממנו לתגובה.
"ג'אנ-ג'אנהיו-" הוא השתעל לרגע. נקטע על ידי קולו. היא ממהרת להושיב אותו בזהירות על האבן ולפנות אל הזקנה. "מהרי, תני לי מים!". זעקה אליה. המבוגרת התקדמה אליה בכבדות, מבט לא מרוצה מופיעה על פניה כשהיא עוקבת בחשדנות אחר הנער החיוור שפצע של דימום יבש נתלה על מצחו.
"בעלך?".
ג'אנהיון קפאה לרגע. סומק פורץ אל לחייה באי שליטה. "ל-לא, הוא פ-פשוט חבר ט-טוב..." ניסתה למלמל בבטחון ללא הצלחה יתרה. ידיה לקחו מידי הזקנה שמבטה הפך חושד יותר את הכד והושיטה לפיו של הוסוק.
לאחר כמה לגימות גופו התעורר ומבטו הפך ערני יותר. קולט לפתע שהנסיכה מולו. תופס בידיה בחוזקה. "ג'-ג'אנהיון זאת את?!".
חייכה אליו ברכות והנהנה. מחזיקה את ידיו. "כן הוסוק. זאת אני." מבטה הפך דואג. "אבל מה עשית כאן?".
"יצאתי לחיפושים אחרייך. חטפו אותך הלא כך? איך את כאן כעת לייד הזק-" שתק כשקלט את מבטה הכועס של הזקנה.
"נחטפתי, אך הצלחתי להמלט. אחר כך טעיתי ביער וסבתא עזרה לי". חייכה למבוגרת. "הוסוק, האם אימי דואגת לי? היא לבטח חלתה מרוב דאגה". נזכרה לפתע באימה המלכה וליבה החל להתכווץ.
"אממ..." פניו הפכו מהוססות. מתכווצות לרגע בעודו אוחז במצחו.
"אתה בסדר?". שאלה בחשש.
"כן..." חייך אליה. "כעת כשמצאתי אותך הכל בסדר." חיבק אותה לפתע, מושך אליו חזק. "אינך יודעת עד כמה דאגתי לך..."
היא נשכה את שפתיה וחבקה אותו חזרה. "איך אבדת את ההכרה כך?".
"תהיתי בדרך ונגמרו לי המים, רגע לפני שהספקתי להתקרב מספיק לנחל אבדתי את ההכרה."
"כן, א-
"אינך אשתו, נכון?! כיצד את מניחה לו לגעת בך ככה!?". הזדעזע הזקנה. "הנערים של היום." צקצקה באי שביעות רצון מביטה בהם בעיניים חושדות.
