היא נשאבה רק לעיניים שלו. לא הבחינה לאן צעדיה הולכות. פשוט מובלת אחריו.
איבדה חוש כיוון.
ההתחלה הייתה קלה משחשבה. פשוט להיות נסיכה מושלמת שהיא אינה. לרצות את הסובבים בדמות אותה הם רוצים.
אך מהר מאוד היא כבר לא דאגה על איך תראה והאם היא מושלמת כמו...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
👑
"המלכה קראה לי?".
הנסיך הצפוני נעמד מול המלכה באולם הכס. על ידה עמדו המלך קים. המלך צ'יול גם הוא נכח והיועצים והשרים גם כן. כולם נכחו כעת באולם הכס. נשיפה קטנה נפלטה מפיו של הנסיך הצפוני יודע לשם מה התאספו, וודאי לשם קביעת תאריך חתונה.
"הו... ג'אנקוק, כיצד הינך מרגיש?".
הנסיך סובב את עיניו הנוצצות לאחור, רואה את דמותו הנאה של הנער מהלכת בינות לדלתות שנפתחו עבורו, נעמד לצידו ומשתחווה למלכה בזהירות ובעדינות. "אני מרגיש טוב יותר, תודה הוד מעלתך". הוא התיישר עם עיניים מושפלות מטה הגם שקומתו הייתה יציבה.
שקט סורר לרגע באולם הכס.
"הייתי רוצה לקבוע תאריך סופי לחתונתכם בני". פנה אליו אביו. עיניו עוברות אל הנסיכה ג'אנהיון שעמדה לצידו הימני. שותקת. עיניה ניראות כבויות.
הנסיך הצפוני חש את פעימות ליבו מאיצות קצב, מנסה להשאר מפוקס ואיתן מול השרים ואביו. "האם כבר חשבת על תאריך מדוייק ,אבי?". ניסה למשוך את הבחירה ממנו והלאה, מתפלל שג'אנהיון תאמר משהו.
"האם הינך חושב שנוכל לקיים אותה כבר השבוע? או שהינכם רוצים לחכות עוד שבועיים?". הציעה המלכה בחיוך נדיב. "הודעתי למלך צ'יול שאיני מסכימה לו לחזור לארצו עד שיהא נוכח בחתונת ביתו". העבירה מבט מחייך אל המלך שהנהן בחיוך חוזר.
"אממ... איני חושב שהשבוע זהו רעיון טוב". עיניו החלו זזות לצדדים. מעולם לא הרגיש כיצד זה לשקר ולנסות לצאת ממצב סכנה.
אביו לעומת זאת הביט בו במבט שלו מחוסר רגש. יציב ונוקשה. "לשבועיים הבאים קים טאהיונג?".
לשם איזכור שמו הפרטי החל לחצו של הנסיך לקפוץ. "איני יודע.. א-איני בטוח". החל להסתבך במילותיו, מרגיש את כל המבטים עליו. חש כיצד עלו עיניו של הנער השחור אליו גם הן. מביטות בו בכמיהה, מנסות לעודד אותו בשקט. דואגות לו.
"אינך בטוח כי הינך עסוק בלפתח מערכת יחסים עם תאומה של הנסיכה קים טאהיונג?!".
השאלה הלא צפויה גרמה לעיניו להתרחב בהפתעה ובהלם כשל כל עיני האחרים באולם. חלקם אף פולטים נהמה קלה של הלם, מכסים את פיהם בתדהמה ואי אימון.
