פנימיית "דולי"- Larry

פרק 19

"הארי זה ברור שהנקודת מבט שלי יותר מעניינת עכשיו"
"אבל אני הלכתי לבית חולים פסיכיאטרי!"
"אני הלכתי לפגוש את המשפחה שלי בפעם הראשונה בחיי!"
*דפיקה*
"מי זה?"
"אחותך!"
"הארי תפתח"
"היי ג׳ם, איך היה בבית ספר?"
"לא מעניין. מה אתם עושים?"
"מנסים להחליט של מי תהיה נקודת המבט בפרק הזה"
"הספר שאתם כותבים! נכון! באיזה חלק אתם?"
"שבוע אחרי הפרידה, הארי הולך לפגוש את אמא שלו ואני את שלי. אלוהים יודע איך, אבל זה קרה באותו יום ובאותה שעה ואנחנו לא מצליחים להחליט מי יכתוב את הפרק"
"מה הבעיה שתכתבו שניכם?"
"אוקי, אז מי יכתוב קודם?"
"אני!"
"הילדים המטומטמים אצלי בכיתה יותר בוגרים ממכם"
"ג׳מה פשוט תחליטי מי יכתוב קודם"
"הו.. אמ.. אני?"
"ממתי בכלל את יודעת לכתוב ספר?"
"היי הארי! אל תזלזל ביכולות שלי, קיבלתי A+ בספרות ו- A בשפה"
"טוב אבל רק אם לואי מסכים"
"לי אין בעיה"
"מעולה! עכשיו תנו לי לבדוק מה כתבתם פה"
שלום לכם! וואו! אוקיי מה הארי כתב פה..
"הארי!"
"מה?"
"אתה כתבת פה על זה שהתחלתי את גיל ההתבגרות! חוצפן"
"ואת עדיין נמצאת בו.."
"תסתום"
"איזה אהבה בין האחים.. מדהים"
"אוי לואי תשתוק. אני צריכה להתחיל לכתוב פה!"
"למה את עצבנית? את שוב פעם ב.. זה שלך-"
"הארי! לא כל פעם שאני עצבנית זה אומר שאני במחזור! פשוט תהיו בשקט ותנו לי לכתוב, אוקיי?"
"אוקיי אוקיי"
עכשיו אני באמת אתחיל.

נקודת מבט ג׳מה:

התעוררתי בבוקר ופתחתי את הטלפון רואה חמישים הודעות מהקבוצה של הכיתה, הם חופרים.
קמתי בריצה לשירותים

"את לא צריכה לפרט!"

ואחר כך בדקתי אם הארי ער, הוא ישן. הוא צריך לקום! עכשיו שש וחצי בבוקר.. טוב נו הוא יכול לישון עוד חצי שעה אבל הוא עיצבן אותי אחרי אתמול, הוא נפרד מלואי!!! הוא דביל, הוא הטמטום בהתגלמותו, הוא אלוהי הדביליזם,
הוא מלך ה

"טוב הבנו ג׳מה, תמשיכי כבר בעלילה"

אז החלטתי להעיר אותו בדרכיי, שזה לקפוץ עליו ולצרוח 'הארי קום'.
קפצתי על המיטה שלו וכשהוא לא קם מזה החלטתי לקחתי את הכרית שעליה הוא ישן ולחבוט בו איתה "הארי קום!" צעקתי ואז נתתי לו מכה עם הכרית, הוא זז קצת וזה אומר שהוא מתחיל להתעורר אז המשכתי "הארי קום כבר!" זרקתי לו את הכרית על הזין בחוזקה ורק אז הוא פקח את העיניים "מטומטמת!" צעק וקם לתנוחת ישיבה מחזיק בזין שלו ואני צחקתי וירדתי מהמיטה

"למה את בכלל יודעת מה זין?!"
"אני בת 15! הארי שתוק אני צריכה להמשיך ואתה מפריע"

"מה יש לך?!" צעק ונראה שכואב לו, מסכנון..
"אתה צריך לקום" אמרתי בשילוב ידיים
"מה השעה?" שאל "שש וחצי בבוקר" אמרתי בחיוך והוא זרק עליי את הכרית שהייתה לידו, תפסתי את הכרית וזרקתי עליו חזרה, הוא תפס את הכרית ומיקם אותה על המיטה "צאי מפה ותני לי לישון" אמר במבט עייף, צחקתי והתיישבתי על הכיסא מול מיטתו.
"ביקשתי שתצאי מפה" אמר מנסה לחזור לישון
"אני לא מפריעה לך" אמרתי בחיוך ונידנדתי את רגלי בשיעמום, משעמם לי! אוף שיתעורר כבר אין לי כוח לחכות חצי שעה. החלטתי פשוט להתחיל לדבר עד שלא יהיה לו כוח אליי והוא יחליט להתעורר.