נקודת מבט לואי:
"שלום לואי, אני מניחה שאתה יכול לקרוא לי אמא.."
האישה אמרה ובחנתי אותה מכל כיוון, היה לי קשה לעכל את כל מה שקורה ברגעים אלו ופשוט בהיתי "אמא זה אח שלנו שסיפרת עליו?" אחת מהתאומות שאלה את האישה והיא בתגובה הנהנה בחיוך "ה-היי אני לואי" הצלחתי לפלוט בחיוך "היי, אני שרלוט.. אבל אתה יכול לקרוא לי לוטי" הבוגרת אמרה בחיוך בטוח "היי לוטי" אמרתי והמצב היה קצת מביך "אני פיבי!" התאומה אמרה בשמחה "לא נכון! אני פיבי! תפסיקי לגנוב לי שמות דייזי" התאומה השנייה מאחה וגיכחתי, האישה מהירה להתערב "זאת פיבי וזאת דייזי, הן תאומות זהות אבל אתה תצליח להבדיל בסוף" אמרה בחיוך והצביעה על כל אחת מהתאומות.
"היי פיבי, היי דייזי" אמרתי בחיוך.
"בנות לכו לשחק, אני אקרא לכן אחר כך" האישה אמרה והבנות מהר התפזרו לחדריהן "בוא לואי, אני מניחה שאנחנו צריכים לדבר קצת" אמרה בחיוך נעים והינהנתי ובאתי אחריה לכיוון שולחן האוכל שהיה שם, לרגע הסתובבתי אחורה לבדוק איפה קיילי ולא ראיתי את האוטו שלה דרך החלון, היא הלכה.
האישה התיישבה על יד שולחן האוכל שהיה עם חמישה כסאות בדיוק, כנראה שגם יש לי אבא..
היו לי הרבה מאוד שאלות, אבל המוח שלי התרוקן מכולן..
"אני אתחיל.. אז קוראים לי ג׳ואהנה, ילדתי אותך בגיל מאוד צעיר שלי.. לא חשבתי שאני אוכל לגדל אותך ורציתי שיהיו לך חיים טובים- אתה מבין.. אני המשכתי את ההריון אבל ידעתי שלא אוכל לגדל אותך בתור אמא, הייתי צעירה מדי"
התחילה והמוח שלי התחיל לעכל את מה שקורה
"אז שלחת אותי לבית יתומים?" שאלתי בקצת הלם
"כ-כן, החלטתי לשלוח אותך לבית יתומים. אחת מהסיבות היא שאבא שלך- הביולוגי" היא בלעה את רוקה "עזב אותי כשגילה שאני בהריון ממנו" השלימה ומיהרה להמשיך "אני הייתי שבורה ולא חשבתי שאני באמת אוכל לגדל אותך. בזמן ההריון שלי איתך סיימו להקים את 'דולי' ושלחתי אותך לשם אחרי שסיימתי להניק אותך.. קיוויתי שמשפחה אוהבת תאמץ אותך ותתן לך חיים טובים מאשר שאני יכולתי באותו זמן" סיימה
"ובכן.. אף משפחה לא אימצה אותי כפי שאת רואה" אמרתי בזלזול מסויים למרות שהצלחתי להבין אותה באיזה שהוא מובן..
אבל דבר אחד לא ממש הבנתי, אם האבא הביולוגי שלי עזב.. אז מי האבא של האחיות שלי? הן אחיות חורגות? "זה מצער אותי שכל חייך היית צריך להיות בדולי, אני מאוד מצטערת על זה" אמרה ומבט עצוב על פניה, היא ממש התחרטה על הכל.
"כן.." מלמלתי "יש לי שאלה" הוספתי "תשאל, אני אענה על הכל" אמרה מיד "אם אבא שלי עזב אותך בהריון.. אז מי האבא של פיבי, לוטי ודייזי? הן אחיות חורגות?" שאלתי
"כמה שנים אחרי ששלחתי אותך לאימוץ פגשתי את מארק והתחתנו, הבאנו את לוטי ואז את התאומות, הוא אבא שלהן. הן אחיות למחצה שלך אבל עדיין אחיות" אמרה עם שמחה בעיניה "אתם- אנחנו משפחת טומלינסון, זה השם משפחה של מארק?" שאלתי
"אם אתה תרצה להצטרף אלינו, למשפחה..
אז מארק יהיה אבא שלך ולא זה שנטש אותי בחודש שישי, לכן ראוי שזה יהיה טומלינסון- לואי טומלינסון..." היה לה קשה להגיד את זה אך היה ניצוץ של תקווה בעיניה "זה יושב יפה" אמרתי בחיוך והיא חייכה חיוך יותר גדול ממה שהיה לה כבר על הפנים
"לואי.. כשקיילי התקשרה אליי הייתי בשוק, לקח לי שנייה אחת להגיד שאני רוצה לפגוש אותך ושתכיר את אחיותייך. אני לא יודעת אם זה מאוחר מדי כבר אבל אני רוצה להיות חלק בחיים שלך, להכיר את האישה שלך-"
"בעל, אני גיי" קטעתי אותה והיא הנהנה כאילו כלום והמשיכה "להכיר את הבעל שלך ולהיות הסבתא של הילדים שלך, אם רק תתן לי כמובן" סיימה בחיוך.
"אני תמיד חלמתי על משפחה אם להיות כנה.. רציתי למצוא אחת כזאת אחרי שראיתי את הקשר של ה.. האקס שלי ואחותו" היה לי כל-כך קשה להגיד אקס, הארי הוא אקס שלי. "יש לך משפחה, אנחנו! אמ.. אפשר לשאול על האקס שלך?" שאלה והוצאתי נשימה חדה מפי "אין מה לדבר עליו" עניתי כדי לא לפתוח את הנושא והיא הנהנה בחיוך ומיהרה לשנות נושא
"אני זוכרת אותך בתור תינוק.. איך זחלת מתחת לספה. אמא שלי בעיקר הייתה איתך אם להיות כנה אבל תראה אותך עכשיו, אתה גדול ובוגר..." אמרה בחיוך עצוב.
היא נראתה כל-כך מתחרטת על הכל, אני הצלחתי להבין אותה ואת המעשים שלה והצלחתי לסלוח לה.. "קצת גדלתי" אמרתי בגיכוח
"טוב! אני חושבת שהגיעה הזמן שתפגוש את אחיות שלך, מה אתה אומר?"
אמרה באושר "אני אשמח לפגוש אותן" עניתי וקמתי ממקומי "בנות!!! בואו לפה!" ג׳ואהנה צעקה והתאומות ירדו מהר במדרגות עם בובות בידהן ואחריהן לוטי מקפצת במדרגות "עכשיו אנחנו נשחק עם לואי???" אחת התאומות שאלה בשמחה "כן דייזי, עכשיו אתן תשחקו עם לואי. תתנהגו יפה לאחיכן!" ג׳ואהנה אמרה. "הו רגע, איפה מארק?" פתאום שאלתי "הוא בעבודה, הוא יחזור בערב" האישה ענתה במהירות והלכתי לכיוון אחיותיי. היו לי עוד כל-כך הרבה שאלות אבל קיבלתי מספיק תשובות לבנתיים..
הלכתי לכיוון האחיות החדשות שלי-
"מזל טוב!!!!"
"היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ללואי!"
"חג לו שמח וזר לו פורח היום יום הולדת ללואי!"
"וואו- תודה"
"מזל טוב לו"
*נשיקה*
"תודה בייב"
"מזל טוב טומו!!!"
"אתה בן 21.. כל-כך זקן"
"תשתוק נייל"
"טוב אנחנו נמשיך בחגיגות אחרי שתכבה את הדבר הזה שמקליט אותנו"
"אני כבר מכבה אותו"
ביי כולם.. הייתי ממשיך אבל יש לי כמה אורחים בבית כרגע, להתראות!
***
אוף אני כל-כך מצטערת על העיכוב ושאני מעלה שנייה לפני כיפור פשוט קיבלתי שפשוף כואב בכף היד ולא יכולתי להזיז אותה ועכשיו פחות כואב לי אז כתבתי לכם מהר פרק.
חשבתי לעשות משהו ליום הולדת של נייל בגלל שהוא הפייב שלי אבל לא היה לי כל-כך כח ולא היה לי זמן ואיכשהו עשיתי שיש ללואי יום הולדת אבל אל תשאלו למה זאת סתם אני המוזרה פה.
גמר חתימה טובה וצום קל!
YOU ARE READING
פנימיית "דולי"- Larry
Fiksi Penggemar"היי, קוראים לי לואי. כשנולדתי הוריי לא רצו בי והביאו אותי לפנימייה "דולי", אני כאן מאז שאני זוכר את עצמי. כבר 17 שנה...." לואי הוא ילד פנימייה, שגרת חייו לא משתנה כמעט אף פעם אבל כיף לו בסך הכל, הוא לא מכיר משהו אחר. הוא נהנה עם חברו הטוב נייל שהכי...
