נקודת מבט הארי:
ירדתי בתחנת האוטובוס והתחלתי ללכת לכיוון "מודסלי".
הייתי טיפה עייף, התעוררתי בדרך מאוד לא נעימה היום. ג׳מה יכולה להיות אחות ממש מעצבנת לפעמים.
לעזעזל.
את השעות שאני עכשיו מפספס מהמאפיה אני אצטרך להשלים כדי להצליח לתחזק את הבית.
אם כבר מדברים על זה אז אבא שלי הביא לנו 500 דולר החודש, הוא אמר שהוא יביא לנו כל חודש עוד 500 כדי לעזור, אני לא בטוח במה הוא עובד אבל זה שהוא דואג לנו גורם לי להעריך אותו טיפה יותר.בלי ששמתי לב הגעתי לשער בית החולים הפסיכיאטרי, מודסלי.
השומר בכניסה בדק את הפרטים שלי ואישר שאני הבן של אן קוקס.
נכנסתי לתוך המבנה שקצת הזכיר לי את הפנימייה, רק עם הרבה יותר אבטחה..נכנסתי לתוך המבנה שבכניסתו היה את המזכירה (אנשים שראו זאב צעיר תדמיינו את זה כמו הבית משוגעים שם ה.כ.)
"שלום, אתה הארי אדוארד סטיילס?" האישה שאלה מתוך המושב שלה "כן, באתי לבקר את אמא שלי, דיברנו אתמול" עניתי והיא בדקה מסמכים בריפרוף "מר סטיילס, תמתין פה" היא אמרה והלכתי להתיישב בספסל קטן שהיה מטר משם.פתחתי את הטלפון עובר על ההודעות עם החומר שקיילי דואגת לשלוח לי כל יום.
אני אעשה את השיעורים בערב.
משום מקום ראיתי הודעה מנייל, מה?"מה? מה?! הארי! זה ברור שאני זה שהכי שווה כאן, אני זה שהולך להציל את המצב ואני הכי חתיך שרמנטי ומושך בעולמנו! נו באמת הארי"
"נייל בפעם המיליון, תפסיק להתנחל אצלינו בבית"
"אבל מאי הלכה לחברות שלה, משעמם לי"
"חזרתם כבר?"
"כן, סיכמנו שאוכלים פירה לארוחת ערב ופעם בשבוע צ׳יפס"
"אני גאה בכם על ההסכמה הזאת"
"אני התפשרתי על כל-כך הרבה הארולד.."
"אתה בוכה עכשיו?"
"לא!"
"טוב אז.. רק שתדע שיש תפוח אדמה מבושל במקרר"
"אההההההה זה קר!"
"נכון אידיוט, תחמם"
"אה נכון"
"בתאבון"
"תודה הארי! אתה מציל אותי"
"אם תפוח אדמה מבושל מאתמול זה מה שיציל אותך.. בסדר"
"טוב טוב טוב! אתה ממשיך לכתוב??"
"אתה בכלל לא השתנת בשלוש שנים האלו אתה יודע?"
"אני הרבה יותר יפה"
"אתה הפסקת לחמצן את השיער שלך!"
"שטני עושה אותי שרמנטי יותר"
"לאאאאא אתה לא תפיל אותי בפח הזה שוב! עכשיו אתה תכריח אותי להגיד שאתה חתיך ואז לואי יצוץ משום מקום ויכעס עליי ואנחנו נריב ואני אשחד אותו בזוג כרטיסים למשחק של אנגליה"
"שמעתי את השם שלי! מה לואי יצוץ?"
"הנה, צצת שוב"
"אני מסדר את הארון הזה שלא נגענו בו כבר שנתיים"
"מאיפה הכוח בן אדם?"
"את האמת ניילר? אני לא יודע. אבל תראו מה מצאתי"
"וואו כמה זמן שלא ראיתי את זה!"
"אתם תצטרכו להביא את זה לא-"
"תשתוק חתיכת אידיוט!!! ותפסיק לאכול את התפוח אדמה שלי!!!"
"למה אתה עצבני עליי טומו"
"כי אתה מעצבן"
"לא נכון אני חתיך"
"אתה נודניק"
"אני מדהים"
"אתה חרא"
"אני עם עיניים כחולות"
"גם אני"
"אני יותר גבוה ממך"
"בפאקינג סנטימטר!"
"אני מוש-לם"
"אתה טמ-בל"
"אתה אוהב או-תי"
"אני מכיר אותך לצע-רי"
YOU ARE READING
פנימיית "דולי"- Larry
Fanfiction"היי, קוראים לי לואי. כשנולדתי הוריי לא רצו בי והביאו אותי לפנימייה "דולי", אני כאן מאז שאני זוכר את עצמי. כבר 17 שנה...." לואי הוא ילד פנימייה, שגרת חייו לא משתנה כמעט אף פעם אבל כיף לו בסך הכל, הוא לא מכיר משהו אחר. הוא נהנה עם חברו הטוב נייל שהכי...