זמן לדייט

פרק 41

אוצר

מהרגע שהיא יצאה אתמול מהדלת אחרי שכביכול נפרדה ממני התחרפנתי לגמרי. כעסתי עלייה כל כך שאם הייתה גבר הייתי שובר אותה מכות מרוב עצבים.
אבל לא, היא לא הייתה גבר אלא אישה, אישה שאהבתי עד כאב. אישה שבחיים לא ארים עלייה יד, ובטח שלא אסבול לראות התנהגות כזאת כלפיה. זה יהיה בלתי נסבל.

כשדפקו בדלת תחילה התעלמתי במחשבה שזה לא אצלי, וחוץ מזה הייתי באמצע שיחה עם הפסיכולוג המטומטם שלא מועיל לי בכלום והתרוצצתי בחדר הלוך ושוב וכשהתקתוקים לא פסקו ניגשתי לשם ופתחתי.
נחרד לגלות את אפריל מנסה להרגיע ילדה, ילדה שהייתה אמיצה מספיק לבקש ממני עזרה להציל את הבנאדם שאהבתי ורק אחר כך התעלפה כשביצעה את תפקידה.

הנחתי אותה על הספה של אפריל ומיהרתי אחריה לחדר, כשראיתי אותו הדם שלי בעבע. אוי אלוהים, הייתי מסוגל לרצוח אותו על המקום אך הבן זונה היה עסוק בלאלף את החברה שלו.
ואפריל הייתה עסוקה בניסיון לחדור אליה.
ואיבדתי את זה לגמרי כשנגע בה, העז לתפוס לה בשיער ולהרים עלייה את הקול המזורגג שלו. ראיתי אדום בעיניים, התנפלתי עליו וכיסחתי אותו מכות.
הזבל היה נהרג על ידי אילולא הצעקות של אפריל לעורר את שיראל, זה החזיר אותי למציאות ורק נטרלתי אותו וסילקתי אותו מחוץ לדירה, מתאפק לא לתלוש לו איברים מהגוף.

נשבע שלפני שפגשתי אותה, לא היו בי יצרים אפלים כאלה. לא היה בי צורך עז כל כך להגן על מישהו ובוודאי לא להזדקק לו בחולניות שכזו. ברגע שסיפרה לי על בר ועלייה... סלחתי לה, הייתי סולח לה על כל דבר בעולם רק כדאי שתישאר לצידי אך השד נכנס בי ונהייתי ילדותי דפוק שרק נפגע.

ועכשיו התחרטתי על זה, לא רק כי נפרדה ממני בחכמה ספק בטיפשות אלה כי היא רצתה מישהו אחר מלבדי.
היא רצתה גבר אחר על פניי, היא סבלה את המגע שלי ולא התנחמה בי. והכאב על פניי לא הזיז לה כי היא המשיכה לבקש אותו, להתחנן שאתקשר אליו.
מה יכולתי לעשות? הייתי עושה הכל בשבילה, גם דברים שיגרמו לי לדמם.
כזה דפוק היה המצב שלי.
כזה חזק היא נכנסה לי ללב.

"הכל טוב?" בר נכנס פנימה ונחרד לראות אותי, הוא סורק את גופי ונאנח "רבתם?"

חרקתי שיניים, נשבע שלא התאפקתי, מגיע לי הסיפוק הקטן הזה. הטחתי את גופו כנגד הדלת בעזרת זרוע על חזהו "פשוט תיכנס לשם" רשפתי.

"היי אחי תרגיע" טופח על זרועי "אני מניח שהיא סיפרה לך? אין לך מה לריב איתה, זו אשמתי. הייתי אנוכי"

הידקתי אותו בעוד דחיפה אל הדלת "תסתום את הפה המזדיין שלך. אם זה היה תלוי בי הייתי מעיף אותך לעזאזל אבל אתה חשוב לה ואין לי מה לעשות עם זה"

בר נאנח ומהנהן "אני מבין. אני מצטער, טוב? זה לא יחזור על עצמו בכלל, פשוט..." מבטו מדלג הרחק ממני לפני שחוזר להביט בי ולדבר "היא שלך, רק רציתי אותה לרגע... לסגור את הסיפור שלי. להכאיב לעצמי.. היא לא אשמה בכלום אז אל תכעס עלייה"