זמן לדייט

פרק 13

את שאר הצהריים אנחנו מעבירים בצחוקים ובמשחקים עם דוד. בהמשך ליום שלישי שהבחנתי באוצר בצדדים הנחמדים והאכפתיים שלו, גם היום אני זוכה לראות עד כמה הוא מתחשב ובנאדם עם לב טוב מלבד הקרירות שלו ביום יום, לבד העוקצנות, מלבד התמימות שהוא משדר לי.

דוד נח בזרועותיי מול הטלווזיה ואוצר כמו שהבטיח לו מכין משהו טעים ומזין.

"אתה רוצה לישון אבא?"

"עוד מעט" ממלמל ונשכב יותר בנוחות על חזי "אני יכול לבוא לשחק כמו היום?"

ליטפתי את ראשו "כמובן. מתי שתרצה, תגיד לאמא והיא תדבר איתי"

"היא אומרת שאת עסוקה מדי"

נשקתי לראשו ונאנחתי. ברור שהיא תגיד לו את זה, זה התירוץ שסיפקתי על כל היעדרות שלי. "עוד מעט אני אקח חופש ותוכל אפילו לישון אצלי, טוב?"

הוא מהנהן וממשיך לצפות.

"מי רעב?" מכריז בקול מאחורינו במטבח.

כיביתי את הטלוויזיה ועזרתי לדוד לעמוד על רגליו והצטרפנו לאוצר, הוא ערך 3 צלחות לבנות עם סטייק ריחני ומוכן מושלם ובקפידה, לצד יש סלט צבעוני גס וכוס גדולה של מיץ תפוזים לכל אחד בלי יוצא מן הכלל.

"זה מריח טוב" מעיר דוד ומבקש ממני לחתוך לו את הבשר למענו ולאחר מכן מתחיל לאכול.

נעצתי מבט הוקרה באוצר ללא מילים ומעט חיוך. הוא מהנהן אליי ומרמז לי בידו לאכול. הסטייק טעים ורך, כזה שגורם לי לרייר עד לביס הבא שלי. הסלט משכלל את הטעמים ואני שמחה שהסכמתי לעזור לו עם הקושי בדייטים, אחרת לאכול ממעשה ידיו היה לא מציאותי ומפוספס.

"זאת בטח אמא" הערתי ולקחתי את הנייד שלי כשצלצל "היי אמא" עניתי בחיוך.

"היי מתוקה, איך אתם?"

"בסדר גמור. בדיוק מסיימים לאכול תכף" השבתי לה והיא מהמהמת בהבנה "אוקיי. אבא בדרך לקחת את דוד, זה בסדר מצידך, נכון?"

העפתי מבט קצר לעברו, הוא ללא ספק בילה בנעימים היום ואני מאושרת. אוצר שולח יד ומנגב את פיו במפית ומכה על אפו בקצה ההפוך של המזלג "תאכל נקי גבר!" וצוחק כשגורם לו לגרגר מצחוק.

"כן... אני חושבת. הוא בטח עייף"

"אני בטוחה. טוב שביליתם יחד, הוא חיכה לזה הרבה מאוד זמן"

השפלתי מבט "אני מצטערת" התנצלתי, שוב מאוכזבת מעצמי.

אמא נוזפת בי בלי להתחשב "זה קורה. תפסיקי להצטער כל הזמן, מה שחשוב הוא שמרגע זה ואילך כן תהיי לצידו. וכמו שאמרתי, החלק הקשה מאחורינו. אין לך מה דאוג ובוודאי לא להצטער!"

"טוב.. אני אוהבת אותך"

"אוהבת אותך גם. ביי. תבואי לבקר"

הנחתי את הנייד וסיימתי לאכול בשתיקה. אם הבחין בכך, אוצר לא אומר דבר. אני נותנת להם להמשיך להרכיב את הפאזל המתיש ומפנה את הצלחות לכיור.
אבא שלי לא מאחר להגיע, הוא דופק בדלת ואני ניגשת לפתוח ולראות אותו מזה הרבה זמן מציף בי רגשות מעורבים וגעגוע. נפלתי אל תוך זרועותיו והוא מחבק אותי ארוכות.