פרק 29

434 13 0
                                    

כאילו העולם מאס מקיומי, כאילו החליט שטוב לי מדי הבנאדם שחשבתי ששכח ממני מתקשר.
הלם מקפיא את גופי, אני מביטה בצג וליבי מחסיר פעימות הישרדות.
ידי רועדת כשאני משתיקה את הצלצול וממשיכה לבהות בשיחה הנכנסת, ואז בסיומה נכנסת הודעה חדשה.

דותן; חזרתי לארץ, חשבתי נשלים פערים...

אהה, עכשיו זה מובן לי. הייתה דממה מצידו כל התקופה הזאת משום שעזב את הארץ. למה לא נשאר שם לנצח? ולמה דווקא עכשיו היקום החליט להשיב אותו הביתה?!

דותן; יפה שלי, תעני לי לפחות. אני רוצה לדבר איתך.

פאק לא. לדבר איתו זה להעיר את המתים. אין שום סיבה שאפגש איתו ובוודאי לא להשלים איתו פערים.
שום טובה לא תצא לי מהשלמה עם אדם כמוהו.

לשיחה הבאה אני עונה, טינה מעדכנת אותי בשעת היציאה ושיאספו אותי אחרונה ואני עולה להתלבש לקראת היציאה.
מסיבה זו הפריקה שגופי זקוק לו כרגע. אכל הסחת דעת מתקבלת בשמחה.
ניצבתי מול המראה וסרקתי את גופי, בחרתי בשמלה הכי קצרה שיש לי, המחשוף הנדיב מציג מעט משדיי בפתיינות. הכתפיות הדקיקות והמחשוף גב מאלצים אותי לוותר על חזיה ולהתפשר על מדבקות.
בחרתי בזוג עקב אדום גבוה, התזתי על עורי החשוף בושם והנחתי על צווארי שרשרת שלבים עם תליון כוכב שהצביע על שדיי.
טוב, אני בהחלט בשלב של הישרדות או מרידה.

אינני טורחת לחקור את חברותיי לאן פנינו מועדות, אלא עסוקה בבדיקת האיפור שלי, בשפתיי המשורטטות ומתוחמות באדום דם. השמלה השחורה שלי היא ניגוד מושלם.

״את אכן תזכי לתשומת לב מוגזמת, אין לך מה לדאוג״ טינה טופחת על שכמי ״ואת יכולה להשאיר את הג׳קט שלך כאן, הנהג יחזיר אותנו״

הנהנתי והחזרתי את המראה הקטנה לתיק הקטן. בעמדת הכניסה אני מבחינה שאנחנו במתחם פתוח על הגג. זאת תהיה אחלה מסיבה, מה גם שריחות הסיגריה למיניהם לא ידבקו בשיערי כמו במתחם סגור.
טינה מובילה אותנו ליחצן שמכניס אותנו מיד למרות עומס האנשים. המקום מפוצץ למרות שרק 12 עכשיו והמוסיקה לגמרי משתלטת על חוש שמיעתי.
חיוך מרוצה מותח את שפתיי ואני מתמקמת בין חברותיי על הבר ויחד מחליטות על ואן-גוך אוכמניות סגלגל, ואחרי 4 שטים מכובדים לכל אחת מצטרפות לרחבת הריקודים.

״אוה פאק!״ שני מצחקקת ״זה עולה לי מהר״ מלטפת את הרקות שלה ומיד שוכחת מכך וזזה לקצב המוסיקה.

טינה הראשונה שנעלמת לנו כעבור חצי שעה, לא מפתיע במיוחד. הכלבה הזאת צדה רק גברים, וברגע שנתפסים ברשת עיניה התכולות-אפורות היא נעלמת יחד איתם.
כעבור שעה נוספת של ריקודם, קפיצות וצעקות אנחנו חוזרות לבר לשתות עוד. ופה כבר באמת מתחיל לעלות לי, והחיוך שלי מתרחב יותר.
אחלה. אני צפה לי ברעשים ובמוסיקה, לא שמה לב שחברותיי השתתקו. ״נו, בואו כבר. נחזור לרקוד״ הסתובבתי אליהן.

זמן לדייטWhere stories live. Discover now