זמן לדייט

פרק 21

אני מתמתחת וקמה למשמע שעון המעורר שלי שכיוונתי לעשר.
המיטה ריקה מלבדי ואין זכר לאוצר.
ירדתי למטה והנחתי את הנייד שלי על שולחן האי, הכנתי לי בזריזות נס קפה ולקחתי קופסת עוגיות שליאת הכינה.

קמתי לרגע אל הדלת והצצתי החוצה, הרכב שלו נעלם.
אוי שיט. למה שיברח ככה אחרי ההשתפכויות שלו? האם קם בבוקר והחליט שזה בעצם רעיון גרוע?

הנייד שלי מהבהב מולי בשיחה נכנסת, למראה שמו אני מחייכת ועונה, מצמידה את הפלאפון לאוזני וממתינה למוצא פיו.

״בוקר טוב, קמת כבר?״ שואל.

״כן״

״יופי. הייתי חייב לזוז לטפל במשהו דחוף, אצטרף אלייך יותר מאוחר.. זה בסדר?״

הנהנתי בסלחנות על שהסקתי מסקנות נמהרות כלפיו רק משום שנעלם. ״כן.. דוד יהיה פה בצהריים״ הזכרתי לו.

״אה, נכון״ נזכר ״אז לא לבוא?״

הזדקפתי מיד ״לא, תבוא. הוא ישמח. אתה בא ישירות לכאן?״ שאלתי.

הוא משיב שכן ואני ממהרת להיפרד ממנו ולהציק לבר בטובות על הבוקר. למזלי הוא במצב רוח נהדר מה שגורם לו להיענות לי.

אוצר נכנס וקורא בשמי, אני נכנס אליו מהחצר האחורית ״היי, אני פה״ חייכתי אליו.

״למה הדלת שלך פתוחה?!״ דורש לדעת.

אני משלמת לבחורים טיפ על העבודה ונותנת להם לעבור אותי, אוצר מלווה אותם במבטו עד שהם יוצאים וסוגרים אחריהם את הדלת.

״העמדתי בריכה לדוד״ הסברתי לו וזירזתי אותו לבוא אחריי, הוא עוקב אחריי אל הדלת שבמטבח ויוצא לגינה המאובזרת שלי והחביבה עליי.
הייתי מבלה כאן את שעות הפנאי, נחה כאן ונרגעת על ערסל הנדנדה הגדול שלי שעשוי מראטן לבן משמאל לדלת.
יש לצד זה סט ישיבה הכולל שולחן זכוכית מרובע ובמרכזו עמוד לשמשייה הנפרשת מעל להצלה מהשמש, וסביב ארבע כיסאות בצבע אפור.
את הבריכה העמדתי מימין לדלת לרוחב, היא גדולה ומלבנית עם אורך של 450 ס״מ על רוחב של 220 ועומק של 84 ס״מ.
איבזרתי אותה בגלגל ים פלמינגו ורוד וגדול, גלגל ים דונאט ומזרן מתנפח וכמה כדורים.

אוצר סורק את הגינה ומחייך, ״נחמד פה״ אומר.

״דאגתי לך לבגד ים ולבגדי החלפה, זה בשולחן בסלון״

עיניו מזדגגות בריגוש והוא מתקדם לעברי, מעביר שיער אל מאחורי אוזני ״את דואגת לי?״ ממלמל בשאלה.

״למקרה ותישאר כאן״ הסברתי.

הוא מהנהן בהבנה ״אוקיי. את רוצה שאשאר כאן ואין לי בעיה. מה דעתך שאבלה כאן את סוף השבוע?״

הנחתי ידיים לצידי מותניו ״אין לך תוכניות?״ שאלתי.

״לא אם תעני לי בשעה הקרובה״ אומר ונוטש אותי לבד בגינה. עקבתי אחריו וצפיתי בו מוציא את תכולת השקית שבר דאג לקנות למעני, כמובן אחרי צעקות כשהוציא ממני לכבוד מי הבגדים מיועדים. וכן, הוא זכר לידע אותי בכעסו כלפי השכן שלי שהעז להתקשר ולצעוק עליו שייתן לו מיקום מדויק שלי לפני שימצא אותו ויראה לו מאיפה משתין הדג. הסיפור הצחיק אותי בהחלט, וגם על זה ננזפתי.
אך בכל זאת הוא דאג לבקשתי וסיפק לי אותה ממש לפני חצי שעה.
השקית כללה בתוכה מכנס קצר לבריכה ומכנס בד שחור של אדידס עם חולצה לבנה וחבילה של בוקסרים.