הכעס גורם לגופי לרעוד עד כדי שאני נאלצת לאגרף את ידיי. נשכתי את שפתיי והפנתי לו את גבי "אני עולה למעלה, עד שאחזור כדאי שלא תהיה כאן" הערתי ועליתי לחדרי, פתחתי את הארון ובחרתי לי מכנס טרנינג אפור של אדידס שאני שמה אותו גבוה, וחולצת בטן תואמת עם הלוגו שלהם.
אני יורדת בזהירות עם נעלי הבית הוורודות שלי שכולה פרווה מבפנים, משחקת מטבעות שלאצבעותיי ומזמזמת מנגינה להרים קצת את מצב הרוח ההרוס שלי. עכשיו כשאני לבד אנצל זאת לעיין אולי בספר, בר להוט שאקרא אותו ואם אכן הסופר הוא מי שאני מנחשת ברצוני לדעת מה פאקינג היה לו לכתוב.
נעצרתי במקומי ובהיתי במטבח, בגב המתנועע לנגד עיניי, משתדלת לא לתת לריח להביס אותי. "מה לעזאזל פאקינג נדמה לך שאתה עושה?!" רעמתי.
"ממשיך את ליאת, אסיים ונשב לדבר"
"תצא לי מהבית, אתה לא מוזמן פה"
"ובכל זאת נדבר" מתעקש והעצבים שלי עולים מהפגנת הקור והאי ריגוש שלו. "אין לי על מה לדבר איתך, סבלתי מספיק להיום אם לא אכפת לך.." החוויתי לעבר הדלת כשהסתובב אליי.
אך מסרב לרמיזה שלי ונשען לאחור על השיש, משלב ידיים "אני מניח שלא קראת את הספר" ממלמל.
הלב שלי מחסיר פעימה. אלוהים, זה רק מאמת לי שהוא הסופר, נכון? ושבר היה שליח, נשבעת שהסיבות שלי לרצוח אותו רק נערמות. ולגבי הבחור הזה שעומד מולי, מה רשום בספר שהיה לו חשוב לשלוח לי אותו עם שליחים ולוודא שאקרא אותו?!
"אחרת היה לך הרבה מה לומר לי" מוסיף כשאיני אומרת דבר.
"כל מה שהיה לי נאמר באותו יום"
"אין לך חרטות? התכוונת לכל מה שאמרת?" שואל, השאלה שלו לרגע מערערת אותי, מצמצתי והלכתי להתיישב בספה כשחצי מגופי מופנה אליו למקרה ואצטרך קשר עין. הרצתי בראשי את השיחה שעד היום הדחקתי לתחתית תת המודע שלי והזיכרונות. ניערתי את ראשי, אין סיכוי שאאלץ לעבור את זה שוב. "כן, אם לך יש חרטות זו בהחלט בעיה שלך" אמרתי לבסוף.
הגיחוך שלו מגיע עד אליי "התכנון שלי היה לדבר איתך, אך נראה שאת נחושה להרחיק אותי" אומר וחוזר לבישול שלו. לקחתי מגזין שהיה מונח על השולחן ועלעלתי בו להראות שאני עסוקה כשראשי עסוק מרעשים שבאים מהמטבח, הסכר שסגרתי מתחיל להיפתח ושיחות מהריב שלנו מתחילים להגיח לאט.
נשכתי את שפתי בחזקה, נוזפת בי על החולשה ועל אי עמידה במשמר. נרדמתי במשמר, ונדמה שהכול התחיל הרבה קודם לכן, מאז שעברתי לדירה מולו. לא צפיתי בפתיחות של הלב שלי, ומשום כך שכחתי להשגיח עליו ונתתי לו להתעורר מהתרדמת מול האדם הלא נכון.
כמה שבאותם רגעים הכל הרגיש נכון ומושלם, והמילים נגעו בי ולבלבו בתוכי, ככה הפגיעה השאירה צלקת בגוד כף היד. על כל הלב שלי.
YOU ARE READING
זמן לדייט
Romanceאפריל אלמליח היא נחשקת, אישה מוצלחת ואינטליגנטית. יש לה פינה חמה ביוטיוב, היא דוגמנית מצליחה וחיה טוב בעיקר. אפריל עוברת לדירה חדשה ושקטה בחיפוש אחר פחות דרמות. אוצר בלו הוא בעל מראה חנוני להחריד, חי ומתפרנס מכתיבת ספרים למיניהם, חיו פחותי דייטים ונ...
