שנייה רגע לפני שהפרק מתחיל אני רוצה לחדד כמה דברים 3>
אני כותבת בעיקר בוטומלינסון, אבל אני חושבת שזה לא כזה משנה מהסיבה העיקרית שאני לא כותבת סמאט, אולי הפאנפיק הבא שלי יהיה טופלינסון אבל אני לא רוצה להבטיח כלום♥
שתיים, לפרסם את מה שאתה כותב זה דבר מלחיץ. אני אומרת לכם שאני באופן אישי לפני כל פרק שאני מעלה יש לי פרפרים בבטן ואת אותה ההתרגשות כל פעם מחדש.
הסגנון כתיבה שלי, כמו שאפשר לראות בכל הפאנפיקים שלי, הוא לא מנקודת מבט של אחת הדמויות, ניסיתי פעם לכתוב מנקודת מבט של אחת הדמויות ולא אהבתי את התוצאה. הכתיבה שלי היא שאני, בתור הכותבת מספרת לכם סיפור שקרה, כמו שאפשר לראות אני לפעמים גם שואלת שאלות (רטוריות לרוב), פונה אליכם (כחלק מהעלילה) וכו', יש כאלה שפחות מתחברים לסגנון הזה שבעצם יש מספר, וזה בסדר גמור, אתם לא חייבים לאהוב את הסגנון כתיבה.
אני אוהבת לשמוע ביקורת כי זה בונה את הכתיבה שלי, אבל להגיד לי שאני כותבת לא טוב כי אין נקודת מבט של אחת הדמויות זו לא ביקורת, בנוסף לכך שיש צורה לפנות אליי.
ברור לי שלא כולם יאהבו את הכתיבה שלי- וזה לגיטימי לגמרי- אבל להגיד לי שני כותבת חרא כי אין נקודת מבט זו ממש לא ביקורת, ואני אחסום אתכם פשוט, אני לא מכריחה אף אחד לקרוא את הפאנפיקים שלי.
דבר שלישי, אני בתקופת עומס יש לי כל כך הרבה לימודים, למי שלא יודע- אני עושה חמש יחל אנגלית, חמש יחל מתמטיקה, חמש יחל מדעי המחשב, חמש יחל הנדסת תכנה, בנוסף לשאר מקצועות החובה, וגם אני לומדת באוניברסיטה במקביל. אני יודעת שזה לא תירוץ אבל באמת כשיש לי זמן אני כותבת ואני ממש משתדלת לכתוב כמה שיותר.
אני גם לא אוהבת שהפרקים קצרים, ושהקצב שבו אני מעלה הוא איטי אבל אני באמת משתדלת♥
אני אוהבת את כולכם תודה שאתם קוראים, ושוב, זה לגיטימי לא להתחבר לסגנון כתיבה, אבל יש דרך וצורה להעיר.
מקווה שתהנו מהפרק 3>
----------------------------------------
"אז אתה מתכוון מתישהו לגלות לי את השם שלך?" ירוק העיניים אמר, והנמוך נחנק מהרוק של עצמו.
"מה אתה רוצה ממני?" הוא שאל במבט חושד.
"אתה נורא מסתורי, אמרו לך פעם?" המתולתל השיב והתחיל להסתובב בחדר.
כאשר הוא הרים את הגיטרה האקוסטית, עברה ללואי המחשבה שאולי האחר יודע לנגן.
אך המחשבה הזו התנפצה ברגע שבו המתולתל התחיל לפרוט על המיתרים סתם.
כחול העיניים זינק ממקומו וחטף את הגיטרה מידיו של הכדורסלן.
"אתה יכול לקרוע את אחד המיתרים!" הוא נזף.
אבל הארי לא באמת התייחס אליו, הוא רק המשיך להסתובב בחדר ולבחון את כלי הנגינה השונים.
עיניו הירוקות פגשו בקופסא יחסית גדולה, העטופה בקטיפה כחולה -מה שנתן לקופסא מראה יוקרתי-.
וכמובן שהוא הסתקרן ופתח אותה, מגלה בפנים קלרינט, המתולתל התכוון להרים את הקלרינט, והנמוך עצר אותו.
"אתה יכול בבקשה לא לגעת בדברים פה" הוא אמר בנוקשות.
"אתה יכול בבקשה להגיד לי את שמך?" הגבוה החזיר באותה הנימה.
כחול העיניים נאנח וגלגל את עיניו -בפעם המי- יודע- כמה- "מה זה משנה לך?" הוא שאל.
"אם זה לא היה משנה לא הייתי שואל, גמד" ירוק העיניים הגיב במשיכת כתפיים.
"היי! אני לא גמד!"
"מה שעוזר לך לישון בלילה"
"אתה נורא מעצבן, אמרו לך פעם?" לואי החזיר לאחר.
"אתה תופתע אבל אמרו לי את זה כבר" הארי מצא את השיחה עם הנער הזה משעשעת.
"לא נכון! אני לא מאמין לך" הוא אמר ומטון קולו נטפה הציניות.
חדר המוזיקה השתתק לכמה רגעים.
כחול העיניים הרגיש את המבט שנעוץ בו, והחליט להרים את עיניו מהקלרינט, פוגש בעיניים ירוקות שהסתכלו עליו במבט חודר.
"לואי" הוא אמר לבסוף, עדיין לא מנתק את קשר העין.
"ממ?" הגבוה מבין השניים המהם בשאלה.
"השם שלי הוא לואי" הוא הבהיר את עצמו.
"הארי" הגבוה אמר, וכחול העיניים לקח בעדינות את הקלרינט, מחזיר אותו לקופסא שלו, בעוד המתולתל התיישב על אחד מהכיסאות שהיו שם.
"כן, אני יודע מי אתה" הוא אמר מבלי להביט בעיניו הירוקות -והמהפנטות, יש לציין- של האחר.
הארי רק חייך חצי חיוך מעושה על התגובה של האחר, ולפני שאחד מהם הצליח להשחיל עוד רבע מילה נשמעה צעקה מבחוץ;
"הארולד! ג'ון אמר שאם אתה לא חוזר תוך חמש- עשרה שניות הוא ידאג שלא יהיה לך דור המשך!!!" זה היה ברנדון.
הגבוה מבין השניים התרומם במהירות מכיסאו, הוא הסתקרן כל כך מהאחר עד ששכח מהאימון שעזב לפני חצי שעה- אולי קצת יותר.
"נתראה, גמד" הוא אמר וקרץ לאחר, לפני שהסתובב ויצא מהחדר, רץ במסדרון ומחוץ למבנה את הדרך לאולם הספורט.
"אני לא גמד" כחול העיניים מלמל לעצמו לאחר שהאחר עזב, ונאנח בתסכול.
"אני מניח לעצמי שאני כבר לא אתכונן על הסימפוניה הזו היום" הוא נאנח וניתק את הגיטרה החשמלית מהמגבר, מחזיר אותה למקומה.
הוא סידר את מה שהמתולתל בלגן, וזרק את תיקו על כתפיו, נועל את הדלת ויוצא מבית הספר.
----------
3>
תודה לכם שאתם קוראים !!!

YOU ARE READING
The Sound of Music
Fanfictionהארי סטיילס ולואי טומלינסון הם הדוגמה המושלמת להפכים. הם לא מכירים האחד את השני, טוב, לפחות לא באופן רשמי, ובכל זאת העובדה שהם שני קצוות היא עובדה חיה וקיימת. הם הדוגמה לשני קצוות. פגישה גורלית אחת משנה הכל. ׳תנסה לפחות להקשיב לצלילים׳ ׳אני מקשיב לה...