"אולי אתה תבוא אליי? ההורים שלי ואחותי לא בבית.." המתולתל השיב.
"זה איזה שהוא רמז?" הנמוך השתובב.
הארי החליט לא להגיב במילים אלא רק לקרוץ, מצחקק כשהאחר הסמיק.
"תירגע" הוא אמר לבסוף והנמוך גילגל את עיניו.
הצלצול המודיע על סיום היום נשמע לפתע, מהדהד בחדר -שעכשיו היה מסודר-, והשניים הרימו את התיקים אל גבם מבלי יותר מידי מילים.
"אין לי כוח ללכת" לואי התבכיין לאחר שהם יצאו מגבולות המוסד החינוכי.
"בוא עצלני, אני גר קרוב" המתולתל אמר.
"הארי! לואי!" נשמע קריאה מאחוריה והם הסתובבו לראות את ברנדון רץ אליהם.
"מה קורה?" לואי שאל, והאחר חייך אליו.
"אין לכם שיעור יא מבריזנים?" חום השיער שאל אך לא באמת היה לו אכפת.
"מה אתה רוצה?" המתולתל שאל את חברו.
"למה אתה תמיד חושב שאני רוצה משהו?" שחור העיניים השיב בשאלה.
"אלוהים אין לי כוח אלייך" הארי גילגל את עיניו הירוקות.
"לואיס אתה לא גר בכלל בצד השני?" ברנדון שאל לפתע.
"כן..." הוא אמר בהיסוס, מתעלם מכך שהאחר קורא לו 'לואיס', ורושם לעצמו במוחו להרביץ למתולתל על כך שהפיץ את זה.
"אז למה אתה בא לפה?" הוא שאל וצחקק.
"זה כי הגן של אחיות שלי בכיוון הזה, אני אוסף אותן היום כי ההורים שלי לא בבית" הנמוך אמר במהירות את הדבר הראשון שעלה לו לראש.
"אה, חשבתי שאתה הולך להארי כבר רציתי להצטרף, רגע הארי אולי אני אבוא אלייך, ולואיס אתה יכול לבוא אחרי שתחזיר את אחיות שלך" חום השיער הציע.
"אני לא יכול" השניים אמרו באותו הזמן, וברנדון שלח אליהם מבט חושד.
"אני צריך לשמור על אחיות שלי, ההורים שלי יחזרו מאוחר" לואי אמר במהירות, נכנס למילותיו של הארי, שאמר מיד לאחר מכן; "אנחנו נוסעים לדודה שלי".
מבטו החושד של חום השיער התערבב עם אחד מבולבל והוא החליט שלא להגיד כלום אלא רק הנהן בהסכמה, ופנה אל הרחוב בו הוא גר, נפרד מחבריו.
השניים הסתכלו אחד על השני בלחץ והמשיכו ללכת בשתיקה אל הבית -מידי פעם מסתכלים לאחור לוודא כי חברם הלך.
לאחר הליכה של כחמש עשרה דקות, הם נכנסו אל הבית של הארי, ועוד לפני שהמתולתל פתח את הדלת לואי התפרץ.
"חתיכת שקרן עאלק גר קרוב" הוא אמר וגלגל את עיניו.
"זה לא כזה רחוק אתה פשוט עצלן" הכדורסלן נחר בבוז.
YOU ARE READING
The Sound of Music
Fanfictionהארי סטיילס ולואי טומלינסון הם הדוגמה המושלמת להפכים. הם לא מכירים האחד את השני, טוב, לפחות לא באופן רשמי, ובכל זאת העובדה שהם שני קצוות היא עובדה חיה וקיימת. הם הדוגמה לשני קצוות. פגישה גורלית אחת משנה הכל. ׳תנסה לפחות להקשיב לצלילים׳ ׳אני מקשיב לה...
