חופשת הקיץ החלה באופן רשמי.
לאחר שבוע בו החברים לא עשו דבר, איימי החליטה שהם צריכים ללכת לים.
מכיוון ולא היה ים בדונקסטר, הם תכננו לנסוע לשבוע, ולשכור בית על החוף.
אז הנה הם עכשיו, מוכנים לנסיעה של כשעה וחצי - בתקווה שלא יהיו פקקים-.
הם התחלקו לשלוש מכוניות מאחר והם היו הרבה.
הראשונה הייתה של זאין- בה נסעו צ'ייס, ברנדון וג'יימי.
השנייה הייתה של זאק- בה נסו אש, נייל, לואי וג'סי- כמובן.
והשלישית הייתה של איימי- בה נסעו ליאם, לילי, הארי וצ'ארלי.
לאחר הנסיעה הם הגיעו אל המקום, רואים בית עם שתי קומות, מיקומו היה בחוף שנראה כי לא הרבה מרבים להגיע אליו.
המכונית של זאק הייתה הראשונה להגיע, מיד אחריהם הגיעה איימי.
"איזה כיף שהתחיל החופש!!" ליאם קרא בהתרגשות.
"בתכלס זה החופש הגדול האחרון שלנו, מעכשיו אנחנו נהיה בחופשות סמסטר" זאק אמר.
כחול העיניים הביט במתולתל מיד לאחר שהבלונדיני אמר את זה, וכנראה כי גם השאר שמו לב לכך לכן האווירה נהפכה למעט מתוחה.
"הכל בסדר תירגעו, אני לא הולך לכלא, טוב בתכלס אני כן, אבל הכל טוב כי אני אכריח אתכם לשלוח לי את כל הסיכומים שלכם" הארי אמר וגירד את ערפו בעוד חבריו שלחו לו מבטים מעט... מרחמים, ובכן, מלבד לואי.
"מה אתם מרחמים עליו? הוא צריך לרחם עלינו אם כבר, הוא הולך להמשיך הכל כרגיל אנחנו בינתיים אלו שנסבול בקולג' עם מרצים וכל זה, לפחות הוא יודע כבר איך הולכת להיראות השנה שלו" כחול העיניים אמר במטרה להגן על בן זוגו? על האדם שהוא בקטע שלו? על היזיז שלו? -תחליטו כבר אתם, כי נראה שהם לא מסוגלים להחליט מה הם-.
"טוב יאללה בואו ניכנס כבר, כי זה לא בית על החוף זה ליטרלי וילה ואני כבר רוצה להתמקם וללכת לים!" נייל אמר במטרה לשנות את האווירה המתוחה, וזה אכן עבד.
כל אחד מהנערים לקח את התיקים שהביא איתו, והם התקדמו אל פתח הבית.
מכיוון שאיימי הייתה זו שביצעה את ההזמנה, לה היה את המפתח לכן היא פתחה את הדלת.
הדלת הובילה לחיבור שבין הסלון והמטבח והנערים לקחו לעצמם כמה רגעים לסרוק את המקום במבטם.
הרצפה הייתה מרוצפת בבלטות לבנות, בסלון, על הקיר נתלתה טלוויזיה בינונית ומולה היו שתי ספות אפורות, ועליהן כריות בשלל צבעים.
במטבח היה אי קטן ומכל צד שלו שש כיסאות בר עשויים מקש, ובצד היה גם שולחן אוכל עגול ובו 15 מקומות ישיבה.
YOU ARE READING
The Sound of Music
Fiksi Penggemarהארי סטיילס ולואי טומלינסון הם הדוגמה המושלמת להפכים. הם לא מכירים האחד את השני, טוב, לפחות לא באופן רשמי, ובכל זאת העובדה שהם שני קצוות היא עובדה חיה וקיימת. הם הדוגמה לשני קצוות. פגישה גורלית אחת משנה הכל. ׳תנסה לפחות להקשיב לצלילים׳ ׳אני מקשיב לה...
