עוד שבועיים לקונצרט.
זו הייתה המחשבה הראשונה של כחול העיניים לאחר שהתעורר.
הוא כמעט וקפץ אל מחוץ למיטתו, מתחיל במרץ את אירגוני הבוקר, כמעט ונופל כאשר ניסה ללבוש את המכנס והחולצה באותו הזמן.
הוא צחצח את שיניו במהירות, מקלל בשקט כאשר נפלה לו משחת שיניים על החולצה- מכתימה אותה- ומצטער שלא קודם צחצח שיניים ורק אז התלבש.
הוא במהירות חזר אל חדר השינה שלו -שהיה בדיוק צעד מהשירותים, בשל העבודה שהיו לו שירותים בחדר-, פותח את הארון הגדול ומוציא משם חולצה נקיה.
ג'ינס ברמודה, חולצה שחורה ונעלי סטאן סמית'.
הוא לקח את תיק בית הספר שלו -שדאג לסדר בערב שלפני- ויצא מחדרו, יורד במדרגות הבית, מניח את תיקו על יד דלת הכניסה, והולך אל האי האפור עשוי השיש, מוצא עליו פתק קטן בצבע צהוב.
הוא הוציא את הטלפון שלו מכיס מכנסו, ופתח את הצ'ט עם אמא שלו, שומע את ההקלטה;
'לואי בוקר טוב ילד יפה,
לקחתי את התאומות לגן, ואבא הקפיץ את פיזי לבית הספר, לוטי מתחילה היום בעשר אז אל תעיר אותה.
יש לך סנדוויץ' עם גבינה ארוז ותיקח איתך תפוח מהמקרר!
השארתי לך כסף מתחת לסנדוויץ'.
שיהיה לך יום נפלא, אוהבת, אמא ♡︎'
אמנם לואי עבר אצל כמה וכמה קלינאי תקשורת, מורים להוראה מתקנת וכו, אבל עדיין, לקרוא בשבילו זה מאמץ, ואם הוא יכול להתחמק מזה -זה מה שהוא יעשה-.
מאז שהוא אובחן עם דיסלקציה, אם אמא שלו רצה להודיע לו משהו בבוקר אבל הם לא הספיקו להתראות, היא הייתה משאירה לו פתק צהוב ריק על האי, ואת תוכן הפתק הייתה שולחת לו בהודעה קולית.
אז איך הוא מצליח לנגן על פסנתר?
במובן הזה כחול העיניים גאון, הוא לא יודע לקרוא תווים, וכל מה שהוא יודע לנגן, הוא יודע אך ורק משמיעה.
כאשר לואי היה בכיתה ב, ממש זמן קצר לפני האבחון שלו, הוא הלך עם אביו לחנות כלי נגינה לקנות לדודה שלו -שנגנה על גיטרה- מתנה -מפרט כסוף עם הקדשה אישית-.
כאשר כחול העיניים היה בחנות, התנגנה שם ברקע הסימפוניה התשיעית של בטהובן, ובזמן שהוא חיכה עם אבא שלו שהמפרט יהיה מוכן, הוא התיישב על כיסא שהיה שם.
אך זה לא היה סתם כיסא, וכשעיניו הכחולות פגשו בכלי הנגינה שנח מאחוריו הן נפערו בהתפעלות. הוא לחץ על קליד לבן, הוא מצא את הצליל מאוד דומה למנגינה שהתנגנה בחנות.
הוא לקח לעצמו חמש דקות של שקט והקשיב בקצת יותר ריכוז למנגינה, ואז פנה אל הפסנתר.
הוא שגה אולי פעם אחת אך ניגן חלק נכבד מהסימפוניה.
כל הנוכחים בחנות -כולל אביו- היו בהלם מהילד הקטן, וכשמארק שאל אותו איפה הוא למד לנגן, הילד ענה; 'זה מה שמתנגן בחנות מאז שנכנסנו'.
אבל בחזרה אל הווה, עכשיו הנמוך נמצא מול ביתו של נייל -החבר הכי טוב שלו-.
נייל, ילד אירי מחומצן, שהתחבב על לואי מאז השנייה הראשונה. הוא כריזמטי, חכם, ויודע לעמוד על שלו.
השניים מכירים מאז הגן, וביחד עם ליאם הם בלתי נפרדים.
הוא נכנס אל הבית, רואה שאף אחד מהוריו של המחומצן לא נמצאים ועלה במדרגות אל החדר של האירי, בשביל למצוא אותו עדיין ישן.
אז הנמוך התחיל במסע השקמה, צועק, מרעיש ומנער את האחר עד שהוא קם.
"קמתי אידיוט" הוא מלמל ויצא מהחדר הולך לצחצח שיניים.
השניים עשו את דרכם אל ביתו של ליאם, שהיה כבר מוכן, וכמובן, נזף על נייל שאיחר, על אף שזה קורה בכל יום.
ליאם, נער ברונטי בעל עיני דבש, חבר של השניים מאז כיתה א', ואם יש משהו שאתם צריכים לדעת עליו זה שהוא מסודר. מאוד, הוא אומר ש-'להגיע בזמן זה לאחר'- ו-'חדר מבולגן זה מתכון לכישלון'- ובקיצור כל מיני שטויות שהורים אומרים.
הם נכנסו אל הבית ספר, הולכים אל הבניין המיועד לשכבת יב, וכמובן שמקטרים על כמה זה לא פייר שלהם יש את ההליכה הכי ארוכה -בגלל שהוא היה בקצה השני של בית הספר-.
הם נכנסו אל המבנה, והתפצלו ללוקרים.
"לימה-" כחול העיניים לא הספיק לסיים את המשפט והברונטי קטע אותו- "לך ולנייל יש ספרות, לי יש היסטוריה, שעה שלישית אנחנו ביחד בספורט".
"תודה לימה" נייל אמר והם פנו ללוקרים שלהם -שהיו אחד על יד השני-.
"בוקר טוב לשלישיית מה קשור" ג'סיקה אמרה אמרה מאחוריהם.
"ג'סי!!" המחומצן קרא וחיבק את האחרת, והשניים אחרים עשו בעקבותיו.
ג'סיקה לורנס, חברה של השלושה מאז כיתה ה, שיערה שחור וגלי, עיניה חומות כהות וגדולות -כמו שקד- היא לא נמוכה אך גם לא גבוהה. היא חדה, היא יודעת איך לקטול אנשים אם הם מנסים לרדת עליה, היא מתאפרת אבל בקטנה- כמעט ולא מורגש- היא לא סובלת נעלי עקב. היא חמודה, אבל לוחמת.
"לימ-" ושוב, הברונטי קוטע אותה עוד לפני שהיא דיברה בכלל "ספרות עם ניילה ולואה, וכן, אני יודע, אין עליי" הוא אמר והיא צחקה.
"לילי באה היום?" הנמוך ושחורת השיער שאלו באותו הזמן וצחקקו, והאחרים החזירו כי הם לא יודעים.
ובלי כוחות, ולאי מצא את עצמו בתחילתו של עוד יום לימודים, ישוב בכיתה ומנסה להקשיב למרה החופר המלמד אותם ספרות.
-------------------------
וומן! וומן! לה לה לה לה לה לה לה לה וו-וומן! וומן!
תודה ע-נ-ק-י-ת לכולכם על כל התגובות!!!!
אני באמת אוהבת אתכם, אתם מדהימים!!!!
אשמח לשמוע מה דעתכם עד עכשיו♥
אוהבת מלא 3>
YOU ARE READING
The Sound of Music
Fanfictionהארי סטיילס ולואי טומלינסון הם הדוגמה המושלמת להפכים. הם לא מכירים האחד את השני, טוב, לפחות לא באופן רשמי, ובכל זאת העובדה שהם שני קצוות היא עובדה חיה וקיימת. הם הדוגמה לשני קצוות. פגישה גורלית אחת משנה הכל. ׳תנסה לפחות להקשיב לצלילים׳ ׳אני מקשיב לה...
