כחול העיניים לא ידע למה לצפות, הוא פתח את דלת השירותים בחשש.
לאחר שהוא נכנס אל החלל המתולתל נעל אחריהם את הדלת.
ליבו של הנמוך החל להלום בחוזקה בחזהו- הוא היה משוכנע כי האחר שומע את ליבו גם הוא.
הם עמדו שם לא מוציאים מילה, עיניו הכחולות של הנמוך התרוצצו בכל החדר בעוד המתולתל מיקד את עיניו הירוקות על האחר.
שקט.
"אנחנו צריכים לדבר על זה" הארי שבר את השקט.
"על מה?"
"אל תשחק את המטומטם, זה לא הולם אותך"
"מה אתה רוצה? התנשקנו- קורה"
"כן אבל-"
"אבל מה?"
"אתה מרגיש שזה היה טעות או משהו בסגנון?"
"מה? אני לא- אני לא יודע"
"אני לא הומו" המתולתל אמר.
"לא אמרתי שאתה כן"
"אבל אני כן... נמשך אלייך, אני מניח" הוא המשיך, מתחיל להתקרב אל הנמוך- שעדיין היה במקומו.
"גם אתה נמשך אליי, לואי?" הוא לחש, מצחיהם צמודים, ידיו של המתולתל כרוכות מסביב למותניו של הנגן, בעוד ידיו של האחר נכרכו מסביב לעורפו של הכדורסלן באופן אוטומטי.
"לא- לא יודע" הוא לא הצליח לחשוב כראוי, המגע, הקרבה של האחר בלבלה אותו לגמרי.
"אז אם אני עכשיו אנשק אותך, לא תרגיש כלום?" הוא לחש, עיניו עצומות.
"אני לא יודע" חוסר האונים בקולו של לואי נשמע בבירור.
"אתה תיגעל מזה?" הם עדיין צמודים, קולם לא עולה על לחישה.
"לא" הוא אמר בחדות.
"אתה רוצה שאני אנשק אותך? כמו במלתחות?" החיוך המעושה כבר התחיל להירקם על פניו.
"כן" הוא נאנח, הבל פיו פוגע בשפתיו התפוחות של הכדורסלן -שעליהן היה חיוך מרוצה-.
"או, סוף סוף אני לא שומע לא" הוא אמר.
שנייה לאחר מכן שפתייהם נפגשו, הפרפרים הציפו את בטניהם, הבלבול נעלם, הכל הרגיש כל כך... נכון.
זה היה עכשיו רק שניהם, רק הארי ולואי, כאילו ולא היה אף אחד מלבדם.
"תעלה" המתולתל מלמל- לא מפריד את מגע השפתיים.
הם התנתקו לרגע, ולואי קפץ על האחר -לבקשתו- כורך את רגליו מסביב למותניו, וידיו של הארי אחזו כעת בישבנו המלא של כחול העיניים, הוא הצמיד את לואי לקיר -לשמור על שיווי משקל- וחיבר את המגע בשנית.
לאחר זמן מה מגע השפתיים נותק- מתוך הצורך לאוויר- אך מצחיהם היו צמודים זה אל זה.
לואי ירד אל הקרקע, אך הכדורסלן דאג לכך שגבו יוצמד אל הקיר בעוד הוא נצמד אליו.
"אני אשאל שוב" הארי לחש- אגודלו עוברת על שפתיו של הנגן-.
"אתה נמשך אליי, לואי?" הוא לחש ישירות אל אוזנו -נושך אותה מעט, מחייך כאשר ראה את עורו של הנמוך סומר-.
"אני-" הוא החל, נקטע ממגע שפתיו התפוחות של המתולתל על עור צווארו.
"נראה לי" הוא מלמל, "תיזהר ממני אם אתה משאיר סימן" הנמוך אמר לפתע, והאחר רק גיחך.
"אז זה כן?" הוא אהב להתגרות, לראות את התגובות של האחר.
הארי לחלוטין היה מסוקרן.
ואז לואי הבין שגם הוא יכול להשתעשע.
"אולי" הוא ענה, קופץ מעט כאשר האחר נשך אותו.
"אם אתה משאיר סימן-" הוא החל להגיד נקטע בגסות על ידי האחר "-זה הסוף שלי, כן, כן מה שתגיד" הוא ענה ושתל נשיקה קטנה לשפתיו של כחול העיניים.
הרגע שלהם נקטע כאשר מישהו ניסה לפתוח את דלת השירותים -מקפיץ את השניים במקומם-.
"סליחה" הם שמעו את ג'סי צועקת, והתאפקו שלא לפרוץ בצחוק.
-----------
לא נרדמתי כל הלילה אז כתבתי לכם פרק, והתחלתי סיפור חדש אבל לא מדברים על זה.
יש לציין שעכשיו שש וחצי לפנות בוקר ואני מתחילה ללמוד בשמונה וחצי אללי.
מקווה שאהבתם את הפרק,
אוהבת המון, אנני מיי♥
YOU ARE READING
The Sound of Music
Fanficהארי סטיילס ולואי טומלינסון הם הדוגמה המושלמת להפכים. הם לא מכירים האחד את השני, טוב, לפחות לא באופן רשמי, ובכל זאת העובדה שהם שני קצוות היא עובדה חיה וקיימת. הם הדוגמה לשני קצוות. פגישה גורלית אחת משנה הכל. ׳תנסה לפחות להקשיב לצלילים׳ ׳אני מקשיב לה...
