The Sound of Music

20

הזמן עבר מהר.

מהר מידי.

החופש הגיע אל סיומו.

הם לא ביזבזת את הזמן, להפך, הנערים יצאו, בילו וחוו חוויות אחד עם השני בכל יום.

הם הלכו אל הים, אל הטבע, אל הבריכה, אל הקולנוע, אל הלונה פארק ולפעמים סתם ישבו בגן ציבורי בערב.

הם יצאו אל מסיבות, השתכרו, הקיאו, צחקו, נפלו.

אבל עכשיו, עכשיו החופש נגמר. שנת הלימודים- בתיכונים ובחלק מהאוניברסיטאות עומדת להתחיל.

השעה הייתה 12:00 בצהריים כאשר כחול העיניים התעורר.

הוא היה כלוא בין המיטה לבין המתולתל שעדיין ישן -וחיבק את הנמוך אליו-.

הם לא יצאו מהארון.

הם לא סיפרו לאיש על הקשר בניהם.

אז איך הם מרשים לעצמם לישון כך ללא דאגות?

ובכן, המתולתל שכר חדר במרכז דונקסטר, לכן הוא גם התחיל לעבוד במאפיה השכונתית- מרוויח גרושים, וחי בדירת חדר- רק מתוך הבושה מפני הוריו, הוא לא הצליח להסתכל להם בעיניים ולכן עזב.

האמת היא, שהארי הרגיש מבויש בנוגע לכך שהוא נשאר שנה.

תאמינו או לא, זה היה הכל בגלל לואי, הרי למתולתל לא היה אכפת בכל הנוגע לקולג' או לציונים שלו, הוא היה בטוח שהכדורסל יארגן לו כבר איזה משהו.

הוא לא טעה, אך מתוך כך שהוא נכשל בשאר המקצועות, הוא לא יכל להמשיך אל הקולג', ולכן גם לא הציעו לו מלגה.

אך עכשיו, הוא לא ממשיך הלאה כמו כולם, אלא הוא נשאר שנה תקוע, נאלץ לחוות את ההשפלה הזו של החזרה אל התיכון.

אמנם הוריו ניסו לשכנע אותו שלא יעזוב, אך הוא לא היה מסוגל.

אז הנה הם עכשיו.

יומיים לפני הראשון לספטמבר.

את השבוע האחרון השניים העבירו ביחד בדירה של המתולתל.

הם כבר עשו הכל ביחד, לכן החליטו שאת השבוע הזה הם לוקחים לעצמם.

לואי אמר לכולם שהוא נוסע שבוע אל הקולג' - במטרה לשמוע מהתלמידים הבוגרים את החוויות שלהם.

והארי אמר שהוא צריך את השבוע הזה להיות לבד לפני החזרה אל כיתה יב, בפעם השנייה.

אז זה מה שהם עשו, נשארו בדירה, מבלים זה עם זה, רואים סדרות ביחד, מדברים, מתכרבלים, רבים, צוחקים, משתכרים -פעם אחת-.

ולבסוף, גם השבוע הזה חלף לו.

וזה היה הזמן שלהם להיפרד.

"קשר בשלט רחוק זה לא אופציה, נכון?" כחול העיניים שאל ומשך באפו.