כחול העיניים הרגיש את ליבו הולם בחזהו בחוזקה, עד שכמעט יכל לשמוע אותו.
"אממ.. אני לא כל כך יכול פשוט..." המתולתל גירד את עורפו.
שלא תטעו, הארי היה מסוג האנשים שהיו אומרים הכל בפנים, אבל משום מה הוא לא הצליח להגיד לאחר 'אין לי זין להקשיב עכשיו שעתיים למוזיקה קלאסית'.
"לא.. כן, כאילו, זה בסדר.. אני- אני לא יודע אפילו-" הנמוך מלמל גם הוא כשהבושה עלתה על פניו בצורה של סומק.
"לא, לואי, זה פשוט ש- אני די הבטחתי ל- לראיין, שנעשה היום את העבודה בביולוגיה, אתה יודע, הוא קפדן כמו החבר הזה שלך" הארי אמר, פעם ראשונה בחייו שהוא מגמגם ומתפתל ככה.
"ליאם, כן, הכל בסדר, פשוט- פשוט תשכח שבכלל הצעתי הרי, אנחנו לא חברים או משהו.. אני- אני צריך ללכת יש לי- כן, ביי" לואי אמר במהירות, לא מחכה לתגובה של האחר ובורח מהספרייה.
בעודו פוסע אל הכיתה של ליאם במהירות, יודע שיש לו ולנייל שיעור משותף.
עוד לפני שהוא דפק על דלת הכיתה, הבלונדיני יצא החוצה- התכוון להסתובב בחוץ עד שהשיעור יגמר.
"היי לואה! למה אתה לא בספריי- מה קרה?" המחומצן החל לדבר, באמצע המשפט שם לב לעיניים הנוצצות של הנמוך ומתחיל להיבהל.
בלי יותר מידי מילים המחומצן נכנס לכיתה, ולואי שמע מבחוץ את הקולות של חבריו ושל המורה -כנראה רבים איתה-, ואחרי חמש שניות הדלת נפתחה, חושפת את שני חברי הילדות, ואת המורה מאחוריהם צועקת להם לא לחזור אל הכיתה מבלי אישור מהמנהלת.
"בוא" הברונטי אמר והשניים הלכו בעקבותיו, מחליטים ללכת אל חדר המוזיקה שהיה שומם.
אילולא לואי, חדר המוזיקה בבית ספרם לא היה נפתח, בשל כך שאפילו מורה למוזיקה אין.
אמנם יש את תזמורת בית הספר אבל מי שנמצא שם הם תלמידי כיתות ז', בגלל שזה שיעור חובה במערכת שלהם, ומי שמעביר את השיעור שלהם זה בכלל ג'פרי, אב הבית של הבית ספר. זו הייתה הסיבה לכך שהנערים עקבו אחריו אל חדר המוזיקה באותו היום.
אז כן, לואי כנראה היחיד מכל בית הספר שניחן בכישרון מוזיקלי מבלי צורך שילמדו אותו.
בחזרה אל הסיפור שלנו, חדר המוזיקה היה המקום הכי טוב שלהם לדבר בפרטיות, הקירות היו בנויים ככה שכל עוד הדלת סגורה, הרעשים לא נשמעים מחוץ לחדר. נוסף על כך, מלבד ג'פרי, לואי היה היחיד שהיה לו מפתח, מה שאומר היחיד שהייתה לו גישה.
ליאם ולואי התיישבו על הכיסאות שם בעוד המחומצן ווידא כי הדלת סגורה.
"אתה רוצה שנקרא גם לג'סי ולילי, או שאתה מעדיף לדבר רק איתנו?" הברונטי שאל בדאגה, מניח לעצמו כי האחר סתם לחוץ מהקונצרט.
YOU ARE READING
The Sound of Music
Fanfictionהארי סטיילס ולואי טומלינסון הם הדוגמה המושלמת להפכים. הם לא מכירים האחד את השני, טוב, לפחות לא באופן רשמי, ובכל זאת העובדה שהם שני קצוות היא עובדה חיה וקיימת. הם הדוגמה לשני קצוות. פגישה גורלית אחת משנה הכל. ׳תנסה לפחות להקשיב לצלילים׳ ׳אני מקשיב לה...
