13

381 53 37
                                    

אני לא אוהבת לשים תמונות כי זה הורס את החוויה של הקריאה והדמיון (בעיני!!)

אבל ככה נראה הקולג' המלכותי למוזיקה

וכאילו, הכי קרוב שלי לחוש נגינה זה שאני מנגנת על העצבים,

ותשמעו שהוויבים של המקום הזה -שראיתי רק בתמונות- זה משהו אחר.

כאילו מי שטס ללונדון קחו אותי איתכם במזוודה אני רוצה להיות במקום הזה.

זהו חפרתי מספיק, מקווה שתהנו מהפרק♥

----------

זה היה סביבות אחר הצהריים של היום למחרת.

כחול העיניים נכנס אל ביתו, מחבק את התאומות, ומקשיב להן בזמן שהן דיברו על היום שהיה להן -כל אחת והכיתה שלה-.

לאחר מכן, הוא הניח את תיקו בחדר שלו וירד בחזרה למטה.

"לו יש לך מכתב" פיזי צעקה מהמטבח -היא הייתה עם גבה אליו לכן לא ידעה שהוא נמצא ממש מאחוריה-.

"אוקיי!" הוא צעק בחזרה והקפיץ את האחרת -צוחק עלייה לאחר מכן-.

"אידיוט" היא אמרה והושיטה לו את המעטפה.

הוא צחק וחיבק אותה, אך ליבו צנח כשראה את הלוגו המוטבע על המעטפה החומה והגדולה.

הקולג' המלכותי למוזיקה.

"אכלתן?" הוא שאל את אחיות שלו -שהשיבו לחיוב-.

"יופי, אני בחדר אם צריך משהו תקראו לי" הוא אמר ולא חיכה לתשובה לפני שרץ אל חדרו, וסגר במהירות את הדלת.

הוא הרגיש את ליבו מאיץ והפאניקה עטפה אותו.

הוא כמעט ופתח את המעטפה אך צלצול הטלפון שלו הפריע לו.

הוא הסתכל על הצג לא מפוקס, והעיף את המכשיר הסלולרי אל הצד שני, לפני שקלט מי התקשר אליו וענה במהירות.

"היי" קולו העמוק של המתולתל נשמע מעבר לקו.

"ה-היי" הוא השיב.

"הכל בסדר?" הארי בירר.

"אממ כן- לא- כאילו כן הכל מעולה" הוא גמגם.

"טוב, עכשיו אני יודע שלשקר זה לא הצד החזק שלך" הארי אמר והאחר לא הגיב, עדיין בוהה במעטפה החומה.

"כן, ואתה?" הנגן אמר בהיסח געת.

"אתה בבית?" הכדורסלן בירר, "כן" הוא חייך למשמע תגובתו של האחר.

"אז אל תזוז לשום מקום" הוא אמר וניתק.

רק לאחר כמה שניות הנמוך הבין את מה שהוא אמר, הוא הסתכל בפאניקה על החדר שלו -שהיה מבולגן- והחל לאסוף במהירות את הבגדים המפוזרים על הרצפה, לאחר מכן הוא התחיל לאסוף את הניירות -נעצר כאשר פיזי קראה לו מהקומה התחתונה-.

The Sound of MusicWhere stories live. Discover now