שולש שניות של רעש (החדש)

בגינה

"איזו שנאה?" שאלתי בילבל.
"אתה לא שנוא אותי?" הוא שאל בכאב.
"אני קצת כעס עליך.. אבל.. אני לא שנוא אתך.. שנואה זה רגש מיותר.. וקצני מדי בשבלי.. וגם.. אתה נראלי אדם טוב" ענתי לו.
"אתה סתם מוזר! איך אתה לא שנוא אותי?! אני איגיסט שרמוס אתך בשביל המנתין שלי.. איך.. איך אתה לא שנוא אותי?!" הוא שאל בכאב.
"כי רמסו אותי כל כך פעמים שזאת כבר שגרה בשבלי.. ובנגיד לשאר.. אתה הזהרת אותי ממסיבה.. ואתה באמת עזרת לי.." ענתי לו בחייך.
"אורי.. יש לך כסף שחכתי את האוכל בבית ואני רעב" ג'ק אמר בלי קשר לכלום.
כנראה שהוא כבר לא רוצה לדבר על זה.
אבל אני מקווה שהוא מרגיש יותר טוב.
"אין עלי סליחה" ענתי לו.
"אוף" הוא מילמל ביאש.
"מקסמים אני אגנב מחברה.." הוא אמר לעצמו ובא לצאת מכיתה.
"אורי.. אם אתה שנוא אותי או לא, זאת כבר בחריה שלך.. ותאמין לי שאני אתן לך עד הרבה סיבות לשנוא אותי.. אז אני מצתער שאני אגיאסט אבל.. השיחה הזאת לא קרתה" הוא אמר ויצא מכיתה.
למראת מה שחשבתי לא כאב לי שהוא אמר את זה..
אולי כי כבר ידעתי שזה מה שיקרא.. או בגלל שיש סיבה מיחדות שהשנאה וכאב שלי לג'ק לא קרות..
אבל.. אני שמח שיש לי אותו.. גם אם זה לשיחות סדיות..
זה עדיף על כולם.
חזרתי הביתה.. אני כבר מתחיל להכיר את המקום..
רצתי ללכת לישון כי למדנו עד מאחר היום וגם עשתי שערים בבית קפה שהיה באוזר.. לא ממש רצתי לחזר הביתה..
אני בכלל יכל להגדיר את הדירה הקטנה הזאת בית?
בית זה אמור להיות מקום שטוב לך בו.. לא טוב לי שמה.. אבל אף פעם לא טוב לי.
כודר פגוע לי בפנים.
"גאי! גאיה! אל טבעתו לפנים של אנשים!" קול של ג'ק נשמע קרוב.
הסתכלתי סביב והוא היה כמה מטרים מימני.
לידו היו שני ילדים בן ובת שנראו שהתבכו מי בנהים יביא את הכודר.
או יבקש ממני סליחה.. גם אפשרת.
"לכו להתנצל כבר יא קופים מעצבנים!" ג'ק האיץ בהם.
"בסדר, בסדר" הם אמרו בתיאם מושלם ובקול מיאש.
"סליחה!" הוא צעקו עלי הכי חזק שהם יכלים ולקחו את הכודר מידים שלי.
"נו באמת יא פראי אדם! מה הבעיה לבקש סליחה כמו שאנשים נרמאלים עושים?!" ג'ק שאל אותם ביאש ורץ עלינו.
"אורי?" הוא שאל שהיה מספיק קרוב.
הוא לא שם לב שזה אני עד עכשיו?!
הנהנתי לו בשקט.
"עכשיו שמונה בערב, למה אתה חזר כל כך מאחר?" הוא שאל בהפתעה.
"אמ.. עשתי שערים בבית קפה.." מילמלתי נבוך.
אין לי מושג איך להתנהג איתו.
"אוקי.." הוא מילמל ושלח את ידו לשערי.
משם מה הסמכתי מפעלה זאת.
הוא הציא משיער שלי כמה עלים.
"אני שוב מתנצל בשם האחים הפראי האדם העליו על הכודר.. הם צרכים לעבד על הכוונים שלהם!" ג'ק אמר לי ונזף ובאחיו בו זמנית.
"האחים שלך חמידים" אמרתי לו בנחמדות.
"תהיה איתם חמש דקות בחדר סגור תבין עד כמה הם 'חמדים'!" ג'ק ענה.
"נו באמת הם לא נראים כל כך נראים" ענתי לו.
"אז אני מניח שאתה בר מזל ואין לך אחים. הם משגעים אותי!" ג'ק ענה.
"לא ידע.. אני היתי שמח על זה שהיה לי עד משהו מלבדי בבית.. רוב הזמן אני לבד" מילמלתי בקול קצת מבאס.
"אז תתחלף עם ג'ק! הוא גם ככה אח גדול גרוע!" אחיו אמרו בתיאם.
"כל כך מהר אתם מפטרים אותי? זה מעליב" ג'ק אמר בצחק.
"זאת אשמתך על זה שאתה אח גדול גרוע ושאתה אף פעם לא משחק איתנו!" הם אמרו ביחד.
"לא כיאלו שאתם האחים הקטנים המשלים.. ואני ירדתי אתכם עכשיו, זה לא מספיק?!" הוא שאל אותם.
"אתה צריך אבל יותר!" הם שוב אמרו ביחד..
זה כבר מתחיל להפחיד.
"אין לי כוח יא קפקפים" הוא אמר להם וזרק את הכודר.
הם רצו אחריו כמו כלבים שזרקו להם מקל.
זה חמוד ומוזר בו זמנית.
"אורי.. הצלחת להתחבר למישהו לא מכיתה?" הוא שאל בלי קשר והסתכל על אחיו.
"לא.. וגם מכיתה לא.. אני.. כנראה אפרש מבית הספר.. אבל אני צריך שהרים שלי יסכמו לזה.. ולא נראלי שהם יתנו לי" ענתי לו.
"אני בטח שתמצא חבר אחד לפחות.. אני מכיר כמה.. כמה ילדים שסבלים בדידות בשכבה ובשבכות י'.. אולי תהיו באיזה חברה.." הוא ענה.
"איך אתה מכיר אותם?" שאלתי אותו.
"הם היו חברים שלי פעם" הוא ענה מבלי להסתכל עלי.
"למה אתם לא חברים עכשיו?" שאלתי בעתנינות.
"כי.. הם סתם חראות.. והומפבים.. אז אני לא רוצה להתחבר עלהם.. וגם מעמד.. נראלי שאתה ידע" הוא ענה.
"למה שיפרע לך שהם הומפבים?" שאלתי אותו.
"כי.. היה לי גם חבר שהיה גיי.. ובאו נמאר שהם לא קבילו אותו.. למראת שהם דחים בעצמם" הוא ענה.
"הוא.. הוא עד חבר שלך?" שאלתי אותו.
"לא, אני שנוא אותו" הוא ענה.
"למה?" שאלתי בשקט.
"כי הוא נטש אותי.." הוא ענה.
"אוקי.." מלימלתי בשקט.
"אני מצתער.." מילמלתי בשקט.
"על מה?" הוא שאל.
"שם דבר.." מלמלתי בשקט.
"תגיד ג'ק.. מה אתה מפחנית החרם?" שאלתי אותו.
"מה הכבנה?" הוא שאל והסתכל עלי בילבל.
"אתה מאלו שיזמים או מאלו שלא עשים כולם?" שאלתי אותו.
"נראלי שאני שניהם.. בכל זאת.. מי שלא עשה כולם הוא זה שבאמת גרם לחרם להמשיך לקרות.. אבל אם יכלתי.. מבלי האים על המעמד שלי.. היתי רוצה להיות חבר שלך" הוא ענה.
"המעמד עד כדי כך חשב?" מילמלתי בשקט.
"כן.. לא באמת אכפת לי אם יעשו עלי חרם או לא.. אבל הבטחתי למישהו שאני תמיד היה ממקבלים.." הוא ענה.
"מי זה?" שאלתי בטעות.
הוא הסתכל עלי במבט מוזר.. כיאלו שכאבה לו השאלה הזאת.
"כיאלו אתה לא חיוב לענות אם אתה לא רוצה! מי בכלל ירצה לדבר עם ילד שסבל חרם?! עזב.. כדי כבר שעלה לבית שלי!" מילמלתי בלחץ והתחלתי להתקדם לכביון הכנסיה של הבנין.
"אני רוצה לדבר איתך" הוא ענה.
סבבתי עליו את ראשי בחשש.
"באמת?" שאלתי בקצת כאב.
"כן, פשוט.. השאלה הזאת נגעות במקום רגיש.." הוא ענה.
"סלחיה" התנצלתי נבוך.
"זה בסדר אורי" הוא אמר וחייך מנחם היה על פניו.
עכשיו שמתי לב לשתי גמות החן החמדות שלו.
זה כזה חמוד!
"זה היה חבר שלי.. הזה שהיה גיי והזה שהחליט להתאבד ביום הלדות שלי.. הוא בקיש במכתב שהוא השיאר.. שאני לעולם לא הגיע למצב שהוא היה בו" ג'ק ענה שהוא מסתכל על הרגלים שלו.
"או.. אני מצתער.. סליחה שגרמתי לך לדבר עליך..זה בטח ממש כאב" מילמלתי בשקט.
"זה בסדר.. אם למאר את האמת.. אני צריך להגיד לך תודה.. זה גרם לי להרגיש יותר טוב" הוא ענה.
"אז אני שמח בשבילך.." ענתי לו.
"תגיד ג'ק.. הענים שלך.." התחלתי למלמל.
מבטו הרך התחלף למבט עצבני.
"מה אתן?" הוא שאל באדישות.
"לא משהו רע תירגע! רק רצתי להגיד שהן ממש יפות!" מילמלתי בלחץ.
מבטו חזר להיות רך וחמימם.
"סליחה.. אני רגיל שאמרים לי שהן מוזרות.. סליחה אם גרמתי לך להרגשב לא נעימה" הוא התנצל.
"זה בסדר.. היתי צריך לבחר מלים יותר נכנות" ענתי נבוך.
"אז הן באמת יפות?" הוא שאל בשקט.
"כן ממש! אף פעם לא ראתי מישהו אם ענים כאלו! שמעתי שזה ממש נדיר! וגם הן ממש יפות גם אם הן היו רק צבע אחד! יש בהן הרגשה שאפשר לטבע בהן.. הליוואי ואני היתי מיחד כזה" ענתי בהתלהבות.
הוא גיחח.
"מה מצחיק? רק שלא אמרתי משהו מביך מדי!" מילמלתי והתקפלתי לתוך עצמי.
"תודה" הוא ענה בשקט.
"ואל תידאג.. פשוט התלהבות שלך היתה כל כך חמודה!" הוא ענה.
"אנו בן 17! אני ממש לא חמוד!" ענתי ישר.
"באמת?" הוא שאל בהתגרות והתישר.
הוא היה איזה שני ראשים מאלי והגעתי רק לאמצא החזה.
"עם השיער המלגן שלך, הנמשים שלך, ההתלהבות שלך והגובה שלך.. אתם באמת חשב שאתה לא חמוד?" הוא שאל בהתגרות.
"סתם כבר יא ענק מעצבון!" צעקתי נבוך.
הוא רק צחק עלי.
"אמתי לך לסתם!" צעקתי עליו והתחלתי להרביץ לו בחזה.
כמבון שהיתי חלש מדי והמכות שלי כמעט ולא השפיעו עליו.
................................._♡_...................................
שנתי תמונה לספר..
מה אתם/ן אומרים/ות.. יפה?!
אני מקווה שכן.. ממש השקעתי בה.
הא ו1200 מלים.. מכבד!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡