שולש שניות של רעש (החדש)

עולם מקביל

"אתה ידע שיש שמעות שהוא הומו" אורן אמר שהינו בדרך הביתה.
קבענו ללכת ביחד כי אנחנו גרים קורב.
"מי?" שאלתי.
לא הבנתי למה הוא העלה את זה פתאם.
"הילד שבעט לי כדור לראש" אורן ענה.
"ג'ק לא יכל להיות הומו, יש לו חברה!" ענתי לו.
"איך אתה ידע את השם שלו?" הוא חקר אותי.
"הוא למד איתי בכיתה" ענתי באדשות.
"אבל למה הזכרת את זה?" שאלתי בילבל.
"שתתרחק מימנו, שלא יתאהב בך בטעות" אורן ענה.
"איך אתה מעז למאר את זה?!" שאלתי בהלם.
"מה כבר אמרתי?!" הוא שאל בהלם.
"שאני צריך להתרחק מימנו רק בגלל הנטיה המנית ששמעת שמעות עליה?! גם אם הוא באמת גיי זה לא אמר שצריך להתרחק מימנו!" צעקתי על אורן.
איך הוא מעז?!
עכשיו אני מבין למה ג'ק אמר שכולם הומופבים
"היי, אני לא אמר שהוא בן אדם רע, אני רק אמר שתזהר שלא יתאהב בך" אורן ענה, לא מבין מה הבעיה בדבריו.
"אורן, זה בדיק מה שזה אמר! למה שיתאהב בי בכלל?! אני ילד שעבר חרם! אין סיכוי שהוא יתאהב במי שהוא מתעלם מימנו לחלטים" אמרתי לאורן.
"בסדר, בסדר, סליחה.. רק אמרתי את דעתי, ואשכל עם לשנות אותה.. אבל בוא נישאר חברים.. אין לי חברים.." הוא אמר בעצב.
"בסדר, אבל תבטיח שתפסיק להיות הומופוב!" דרשתי.
"אני מבטיח" הוא ענה בחייך והמשכנו לדבר על כל דבר אחר מג'ק.
למראת זאת.. המחשבה על ג'ק לא יצאה מראשי.
אין סיכוי שהוא גיי, נכון?! נכון?!
הגעתי לבניון שלי ונפפתי לארון לשלום.
עלתי הביתה והתחילתי לעשות את השערים הרבים שנתנו לנו.
אבל זה קשה שכל מה שעבר לי בראש זה אם ג'ק גיי או לא.
ג'ק בכלל ידע על השמעות האלו?!
זה יכל להרס לגמרי את המנטין.. זה היה נורא.
שחשבים על זה.. היתי קצת הומופב בעצמי לפני שבעים..
אמרתי לעצמי שאני לא יכל להתאהב בג'ק בגלל שאני בן, אבל היתי צריך להגיש שזה בגלל שאני  סרייאט..
טוב לא נורא..
שחשבים על זה.. למה ג'ק בעט לארון כדור לראש?
או שזה באמת היה בטעות?
לא, הוא גם אמר שפעם הבאה הוא יפגע לו בפנים..
מה קרה לג'ק? אף פעם לא רותי אותו עצבני כמו שהיה בצהרים..
זה נראה שהוא שנוא את ארון שנאות מות.
אבל למה?!
הטלפון שלי צלצל וזה היה ג'ק.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו?" שאלתי לטלפון.
"היי אורי, מה קורה?" ג'ק שאל.
"בסדר, אתה?" שאלתי אותו.
"שחכתי את המפתח שלי ואח שלי מגיע רק בעד כמה שעות, רוצה לעשות שערים ביחד?" הוא שאל בצחק.
"אני מניח, תירד עלי" אמרתי לו.
"אוקי, ביי" הוא ענה ונתיק.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
הוא הגיע כמה שנית אחרי.
עשינו את השערים ביחד אבל האווירה בנינו היתה שונה ב180° מבדרך כלל.
היה שקט מביך בין שאלה לשאלה וזה חרפין אותי.
"למה בעטת לאורן כדור לראש?" שאלתי, לא יכלתי כבר להחזיק את זה.
"זה בטעות" הוא ענה מבלי להסתכל עלי.
"איך בטעות הצלחת לפגע בדיק בראש שלו? בפעם האחרנה שבדקתי לא היה שם שער שיכלת לפספס" אמרתי ברצניות.
"צדק, לא היה כולם. בעטתי בכוונה לראש שלו, מורצה?" הוא שאל באדישות.
"אחרי שתגיד לי למה?" ענתי לו.
"הוא למד איתי בחטיבה והוא חלק מאנשים שפגעו ברוני.. וגם הפרצף שלו מעצבון אותי" ג'ק ענה והסתכל לצד שידו שלבות.
אולי כדי שהניך לו.
"הוא לא עשה את זה בחובנה" מילמלתי בשקט.
"בחובנה או לא! החבר שלי קפץ מגג ביגללו ובגלל כל החברים הזבל שלו!" ג'ק אמר וקם.
הוא לקח את הדברים שלו והתקדם ליצאה.
"לאן אתה הלך?" שאלתי בהלם.
"אורי, אתה פקיאנג מגן על מישהו שהתעלל בחבר שלי על בסיס יומי! אתה באמת חשב שאני הרגיש בנוח במצב הזה?!" הוא שאל עצבני.
"סליחה, לא התכבנתי לפגע.. פשוט הוא נראה כל כך נחמד לא באמת האמנתי שהוא זה שפגע בו.. אני מצתער" התנצלתי נבוך.
ג'ק עמד קצת ואז נשכב על המיטה שלי.
"אורי.. אתה ידע.. החדר שלך די משעמם.. רוצה שאני אביא לך כמה פסטרים?" הוא שאל, כנראה הוא לא רוצה להמשיך לדבר על זה.. ואני מבין אותו.
"אני אשמח, אבל לא של חדי קרן, אני לא עד כדי כך ילדתי ותינק" ענתי לו.
"עכשיו אני אעשה דווקא" ג'ק אמר בצחק.
"יש לך כמה?" שאלתי אותו.
"יש לאחתי" הוא ענה.
צחקתי בשקט.
התישבתי לידו.
"רוצה לראת סרט?" שאלתי אותו.
עם כל יום שעבר אני מרגיש יותר ויותר בנוח לידו..
"של חדי קרן?" הוא שאל בצחק.
"אולי" צחקתי.
...
באמצע הסרט החלטתי לקחת אמץ ולשאל את השאלה השניה ששגעה אותי באתו יום.
"ג'ק, מה הניטה המנית שלך?" שאלתי אותו.
"סרייאט, למה? אורי אתה רוצה לצאת מארון?" ג'ק שאל.
"מה ברור שלא!" פלטי ישר.
"למה אתה אמר את זה כיאלו זה משהו שילילי?" ג'ק.
"לא התכבנתי שזה ישמע שאני הומופב או משהו, פשוט הפתעתי משאלה" ענתי לו נבוך.
"טוב.. אז למה שאלת את זה?" ג'ק שאל.
"כי שמעתי מאורן שיש שמעות שאתה.." התחלתי אבל המבט מלא השנאה שהיה בענים של ג'ק קטע אותי.
בעלתי את רוקי.
"רק בגלל שהוא אמר לך משהו זה לא אמר שזה נכון! הילד הזה סתם חרא! תתרחק מימנו!" ג'ק אמר עצבני.
"אתה ידע, אתה נשמע די הומופוב בעצמך!" צעקתי עליו.
"מה הקשר?!" הוא שאל בעצבים.
"השנאה שהתלאת בענים שלך שהזכרתי את זה!" הסברתי את עצמי.
"השנאה היא לאורן, לא לגייז" ג'ק אמר והסתכל לצד.
"סליחה" התנצלתי איחרי כמה דקות של שקט מביך.
"תפסיק להתנצל כל הזמן" ג'ק מילמל.
הנהנתי בשקט.
"תפסיק להיות גם ציתן כל כך" הוא המשיך.
"אני לא ציתן" ענתי לו.
"מדבר הזה שמהנהן בלי לחשב פעמים" ג'ק ענה.
"מעצבן" מילמלתי והפעלתי את הסרט שהספיק כבר לעצר.
לקראת סוף הסרט הרגשתי את ג'ק משחק בשיער שלי ואהבתי את זה.
"יש לך שיער נעים, אתה משתמש במרכך?" הוא שאל.
"כן" ענתי בשקט.
"איזה?" הוא שאל ולקח מברשת ושירק לי את השיער.
"נקה שבע.." מילמלתי בשקט.
"יפה.." הוא מילמל והריח את השיער שלי והסמכתי.
"יש לו ריח טוב, באיזה אתה משתמש?" הוא שאל.
"הווניל" מילמלתי נבוך, אף אחד, אף פעם לא נגע לי בשיער.. זה מאוד.. מוזר.
הוא אסף את הפוני שלי ואת המאחרה ועשה קוקו.
נראתי כמו אדם אחר לחלטין.. אבל זה היה חמוד איך שהוא התאמץ לאסף אותו בקוקו.
הוא קם והסתבב לפנים שלי.
הינו סנטמתרים ספרים משפנינו יפגשו.
נצלתי את הזמנות וחקרתי את פניו היפות.
השפתים שלו נראו כל כך מגרות באותו הרגע וכל מה שרצתי היה לטעם אתן, ואין לי מושג למה!
עזבתי את שפתיו ועברתי לחקר את אפו שהיה קצת אדמדם.. עברתי להסתכל בעניו שזה היתה טעות כי שמבטנו נפגשו קפאתי.
עניו היו כל כך יפות שטבעתי בהן.
כל כך רצתי לעבר לגר בענים היפות שלו.
זה היה הנוף שהיתי רוצה להיות בו.
משם מה הרגשתי שכל שאני מסתכל יותר לעניו כך המציאת משתנה לעולם מקביל שבו אני באמצע שדה שפע בחיים ששמעים כוחלים ויפים מעלי.
אהבתי את העולם המקביל הזה.
אני מניח שבגלל זה אמרים שענים הן חלון לנשמה.
התקרבתי לפניו כחל שיכלתי, רק רצתי להכניס עמק יותר ולראת עד מעניו.
האפים שלנו כבר נגעו.. וזה היה מדהים.
האף שלו נמחץ מתחת לשלי ועשה אותו כל כך חמוד.
עניו נראו גדלות יותר ויותר שפחדתי שעד מעט כל פרצפו יתמלא בעניו.
רק רצתי עד, עד מעניו היופת, עד מקרבה שלו, עד מימנו, ואין לי איפלו מסוג למה!.
ואהמתי שלא רצתי, היתי חיוב! היתי חיוב עד ועד מימנו, להכיר אותו יותר, לשמע אותו יותר, לנשם אותו יותר, זה היה מדהים.
אף אחד מאיתנו לא הסיט את מבטו.
צלצל של טלפון נשמע ברקע וג'ק התנתק מהמבט שכל כך אהבתי.
הוא ענה לטלפון וניתק אחרי כמה דקות.
"אני חיוב ללכת" הוא מילמל והיה קצת אדום.
הנהנתי בשקט, לא היה לי מושג איך להגיב למה שקרה הרגע.
הוא יצא מבית שלי ונפפתי לו לשלום שמעלית נסגרה.
שהמעילת נסגרה סופית הסכמתי לעצמי לשחרר את הנשימה שבכלל לא ידעתי שעצרתי.
מה לעזזאל קרה הרגע?!
................................._♡_...................................
1211 מילים.
הענים נתחלים להתפתח😏😌

אה ו נבחרו יומים קבעים לעלות
שני ושישי.
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡