שולש שניות של רעש (החדש)

הבטחה

באתי לעצר אותם אבל מישהו עצר אותנו.
או יותר נכון מישהי
זאת היתה אותה ילדה מלפני שובעים.
היא הריחקה את כולם בשניה מג'ק והציאה אותו ממקום.
היא הסתכלה על כולם בעצבים ומבטה היה מפחיד.
"היי גאיה, תפסקי לשתות, זה הפך אתך לאלימה!" היא אמרה וגררה את ג'ק משם.
כולם באו לרדף אחריה אבל אני עצרתי אתם.
הנהנתי להם שלא בשקט ונראה שהם נרגעו קצת.
אבל ממש קצת.
"גאיה.. מאיפה את הילדה המעצבנות הזאת, מכירת?" טל שאל אותה אחרי כמה דקות.
"זאת לי, היא למדת איתי בכיתה.. היא די מגניבה.. תמיד יש מישהו שרדף אחריה.. או יותר מאחד.. אבל היא מעיפה את כולם.. היא נלחמת ממש טוב והיא כבר כמה פעמים ניצחה איזה חמש בנים לפחות בפחות מדקה.. אבל אבא שלה שוטר אז נראלי שהיא למדה את זה מימנו.. היא גם מתנדבות במשטרה ודי נחשבת כשוטרת אמתית.. " גאיה הסבירה.
מעניון מאיפה היא וג'ק מכרים.. ממה ששמעתי לבת הזוג שלו קראים דנה אז זאת לא היא..
ויותר מענין איך לי הפיעה משם מקום! היא יכלה להשתגר או משהו?!
ואולי באמת ג'ק היה חבר שלי.. אבל עכשיו אני חיוב לדעות למה הוא שיקר לי!
...
עבר יום מאז המקרה בבר.
היום היה יום שבת ככה שיצאתי עם כולם לטיל בחוף הים בשבילל להמשיך לחגג את היום הולדות של דניאל.
חזרתי לביתי עיף.. היה ממש מאוחר וזה שיש מחר לימדים ממש לא עדד אותי (בלשון המעטה)
בדרך הביתה חשבתי על ג'ק.. על מה הוא עשה בבר.. ומה באמת הנטיה המניות שלו בלהתחשב בזה שהוא התנשק עם בחור..
אולי הוא בי או משהו אחר.. אבל הדבר היחד שאני ידע עליו זה שאני צריך לשנוא אותו.. אבל אני לא מצליח.
חזרתי בראשי שוב ושוב ושוב על זה שאני שנוא את ג'ק בנסיון קשל לגרם לעצמי לאמין בשקר הזה.
אבל זה קשה לאמין לשקר הזה שאני שנוא את ג'ק שאני מצא אותו ישן ליד הדלת של ההית שלי.
טעתי אם לעיר אותו או לא..
זה ברור שהוא בא לפה לחפש או אותי או את ההרים שלי.. ורוב הסיכוי שאותי..
אבל לא ידעתי שאני מכון נפשית לדבר איתו..
אני מנסה לשנוא אותו.. השיחה איתו לא תעזר לי בזה.
והוא.. או שינסה לרדות עלי.. או שיסחט אותי לא לספר לאף אחד על מה שקרה אתמול בבר.
אחרי כמה דקות של בהיה בגפו הרדם של ג'ק אשר ישן בנעמים על דלת ביתי החלטתי לעיר אותו..
בכל זאת אני רוצה להכניס הביתה.
"תערר" מילמלתי בשקט.
הוא נראה שזה מפריע לו קצת אבל מלבד פרצוף של תעזב אותי הוא לא הגיב.
"קדימה בוקר!" התעקשתי.
"עד חמש דקות" הוא מילמל.
דרחתי על הרגל שלו והוא פתח את הענים בבהלה.
"אי זה כאב! תרד לי מרגל!" הוא מילמל והחזיק את רגלו בכאב.
"בפעם הבאה אל תישן על הדלת של הבית שלי, אז אני לא אדרך עליך" ענתי, החלטתי להציא את העצבים שלו עליו.
ממש לא היה אכפת לי שכנראה חיכה לי הרבה זמן אם הוא הצליח להרדים ככה.
"אני אדרך עליך גם שתישון באמצע השיער" הוא ענה.
"למה רק בשיער?! דרכת עלי גם לפני" מילמלתי לו.
זה כיף לנפח את האגו שלי.
הוא קם ונשען עלי.
"אל תידעג, אני אדרך עליך עד הרבה, בכל זאת, קשה לא לדרך על נמלים, הן קטנות מדי. לא שמים לב" הוא לחש לאזון שלי.
זה ברור שזאת מלחמות אגו, ואני ממש לא מתכבן להפסיד בה!
"מה אדני הענק?! לא שמעתי, אתה גבוה מדי, תריד כמה בנינים כדי שאני והשאר נכול לשמע אתך" ענתי לו.
"אתה מתכבון אתה ושאר הנמלים?" הוא שאל בהתגראות.
"לא, קראים לנו בני אדם, נמלים קטנות מדי בשביל שתוכל לראת אתן" ענתי לו.
"טוב, עד שאראה נמלים, אמשיך לקרא לך ולחברים שלך ככה" הוא לחש לאזון שלי.
"ענק מעצבון" מילמלתי ודרחתי עליו שוב.
הוא החזיק את הרגל בכאב.
"בותר נמלה, זה נראה שאני מצליח להכאיב לך" ענתי לו.
"חתיכת.." הוא סינין.
"חתיכת משולם? מדהים? יפה?" עלתי אפשריות כדי לעצבון אותו.
"יפה אתה לא, גם מדהים לא, ומשולם.. שתמצא אסטריד ותשמיד את כדור הארץ.. אז אסכים לקרא לך משולם" הוא ענה.
"אז אני אלך לחפש אסטריד עכשיו" ענתי לו.
"אתה מוזמן" הוא ענה לי.
"מה תעשה בנתהים?" שאלתי אותו.
"אמצא אסטריד יותר טוב" הוא ענה לי.
"בהצלחה לך" אמרתי ודחפתי אותו על הקיר.
"גם לך" הוא ענה והתישב על הריצפה.
היה לו חייך מרצה על הפנים ורצתי כל כך לבעט בו, אז עשתי את זה.
"אח, אורי!" הוא מילמל ישיפשף את רגלו שבעטתי בה.
"מה, כאב מדי?" שאלתי אותו.
"כבר לא" הוא ענה וגרם לי לפול עליו.
הפרצף שלי השטוח בחזה שלו וידי מסיביב למטנו.
"למה זה היה טוב?!" שאלתי עצבני שהרמתי את ראשי מימנו.
"קראים לזה נקמה, אבל נראלי שאתה צעיר מדי בשביל להכיר את זה, או האדני התינק החמוד" הוא ענה.
אני נשבע שהיתי שניה מלתחיל ללכת איתו מכות.
"תגיד כבר למה חיכת מחוץ לבית שלי! אני רוצה לישון" אמרתי עצבני.
"נצחתי" זה כל מה שאמר לי.
"אני נשבע שאני אסרס אתך אם לא תספר לי כבר מה אתה עשה כאן!" אמרתי עצבני.
"שאני אזכה ליחס כל כך מיחד שמה למטה?! ועד מאדון המכבד אורי בכובדו ובעצמו?! בטח זה יום המזל שלי" הוא צחק.
נתנתי לו מכה בראש, הוא עלה לי על העצבים.
"בסדר, בסדר, גמד.. באתי להגיד תודה על אתמול.. אבל משם מה כבר לא בא לי" הוא ענה.
"יופי, בשביל זה שגעת אותי שעה?!" שאלתי עצבני.
"אולי.." הוא מילמל.
"אי אני שנוא אתך" מילמלתי ופתחתי את דלת ביתי.
באתי להכניס אבל הוא עצר אותי.
"אוקי, סליחה, מלחמות האגו הזאת היתה מיתרות, אני מצתער" הוא מילמל.
"אני לא מאמין לך" אמרתי באדישות.
באמת שלא ידעתי איך להגיב לזה, הוא פשוט זרק את כל האגו הגדול שיצר לעצמו לפני דקה, לפח ובאמת התנצל לזה.
איך אני אמר להגיב.
"כן.. לא חשבתי אחרת.." הוא מילמל.
"אבל.. יש לך כל זוכת לשנוא אותי אז אתה לא באמת חיוב להקשיב.. אבל.. באמת שרצתי להגיד לזה תודה.. השנואה שלך עלי כל כך מצדקות שראת אותי עשה שטית היתה צריך פשוט להתעלם.. אבל לא התעלמת.. זה נראה שבאמת באת לעזר לי.. אני לא באמת זכר את מה שקרה אתמול.. אבל אני זוכר שהרחת את האיש הזה מיני.. ואני מדה לך על זה.. ואני מצתער על הדרך המטמטת שלי לריב איתך בזמן שבכלל באתי להגיד תודה" הוא סים את דבריו.
זה נראה שכאב לו להגיד שיש לי זוכת לשנוא אותו.. אבל גם נראה שלם אם זה..
לא ידעתי מה אני צריך להיגב לו..
לצאת מגעיל או נחמד?
אולי הוא רוצה לתקון את הקשר הנראי שלנו..
אולי הוא לא באמת שיקר לי שהוא חבר שלי..
אולי הוא הבין את הטעות שלו.. או שהבין אותה כבר מזמן..
"אין בעד מה.. אני לא היתי רוצה שאני עשה שטיות ואף אחד לא עצר אותי.. אז לא רצתי שלמישהו אחר זה יקרה" החלטתי לתת למלים לצאת מפי מבלי לחשב על מה שאני אומר.
"תודה.. אתה אדם כל כך טוב אורי, הילדים בכיתה לא ידעים מה הם מפסדים.. מה אני הפסדתי מרוב טמטמי.." הוא מילמל בשקט.
"אני ידע שזה לא הזמן הכי טוב לבקש את זה.. אבל תוכל לא לספר את מה שקרה אתמול בבר לאף אחד.. אני לא ממש רוצה ששמעות על זה שהתנשקתי בבר עם איזה מישהו שאני לא מכיור ישר איך שאני נפרד מחברה שלי" הוא מילמל.
"בסדר, אני מבטיח לא לספר, בקשר לשאר החברים שלי אני לא יכל להבטיח, אבל אני אבקש מהם.." ענתי בשקט.
הרגע הזה היה די מביך.
"תודה.." הוא מילמל והסתבב בזמן שהוא הלך למעלית.
"אה ג'ק!" אמרתי והוא הסתבב עלי בחזרה.
"הבטחת לך שלא אספר, תוכל להבטיח גם לי משהו?" שאלתי בקצת חשש.
"תלי מה" הוא ענה.
"שמתישהו, לא עכשיו, אולי מחר, מחרתים, בעד חודש או שנה, תספר לי למה שקרת לי, על זה שאתה חבר שלי, או על זה שאתה לא.. כי אני חיוב תשובה" ענתי בשקט.
הוא הנהן בשקט.
מסמין לי שהוא מבטיח.
"מתישהו אני אספר לך את כל מה שתרצה לדעות.. עד אז.. תשתדל לחשב על עד שאלות שתרצה לשאל" הוא ענה ונכנס למעלתי שנסגרה אחרי שניה.
הסתכלתי על השעון וזה הראה שעברו רק 10 דקות מאז שראתי את ג'ק ישון..
זה הרגיש כל הרבה זמן..
אני לא ידע איך ג'ק יכל לעצר את הזמן ולגרם לו להרגיש כמו שנים בלי שניה אחת מבזבזות.. אבל אני ידע שלשנוא אותו כבר לא אצליח, איך אפשר לשנוא את השלמות בזאת..
עד כמה שהוא מעצבון ומגעיל
................................._♡_...................................
1320 מילים
הרבה.. טוב.. קבלתם/ן פרק חם מהתנור לסופ"ש
תפנקו עליו.
אשתדל להציא עד פרק עד יום שלישי אבל לא בטח..
אבל עד אז אתם/ן מזמנים/ות לצעק עלי על חוסר הגינין שלי ועל הטמטם שלי
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡