שולש שניות של רעש (החדש)

לב שבור

נ.מ- אורי
..  ..  ..  ..  ..  ..
למה חשבתי שזה אפשרי?
למה?
עד שאתהבתי במישהו
עד שקבלתי את האהבה הזאת
עד שקבלתי שזאת אהבה לבן
עד שהרדתי את כל המחסמים שלי
עד שאמרתי את מה שאני מרגיש..
עד שעשתי את כל זה..
איך הוא יכל לדחות אותי בצורה כל כך נראית?!
הוא זה שהציע שנילך לטיול הזה!
הוא זה שהתחיל את הנשיקות שלנו!
הוא זה שהיה הבן אדם היחד שנחמד אלי בזמן שכלום היו נגדי!
הוא זה שגרם לי להתאהב בו!
אז איך הוא מרשה לעצמו לשבר לי את הלב ככה?!
למה? למה הוא אדם כל כך נראי?!
"איך אתה מעז לשבר לי את הלב ככה?!" שאלתי בצטקה ובכאב.
"מה אני בשבילך?! צעצע שאפשר לשבר אותו בשביל הכיף?!" המשכתי לצעק בכאב.
"אני.. הלב שלי נשבר בגללך! איך אתה אפילו לא טרך להסתכל עלי?!" צעקתי בכאב.
"תענה לי!" צעקתי ונפלתי/התישבתי על הריצפה שאני בוכה.
"איך אתה מעז לשבר לי את הלב בצורה נראית כל כל?" שאלתי שאני בוכה שראשי בין רגלי.
לא קבלתי תשובה..
אבל לא חשבתי שאקבל..
בכל זאת אני מדבר על בובה שלו.
כן אני מדבר לעצמי אחרי שכנתי בובה שדומה לו בשביל להתעלל בה.
"אני שנוא אתך!" אמרתי בכאב.
ידעתי שהוא לא שמוע אותו..
אבל פחדתי להגיד לו את זה.
כל כך רצתי שימע עד כמה שאני שנוא אותו.. אבל פחדתי להגיד לו את זה..
כל כך פחדתי.
הלוואי שהוא פשוט יעלם מעולם.
התקשרתי לדניאל..
דניאל הוא כמו האח הגדול שמעולם לא היה לי..
אולי אורן היה חבר הראשון שלי אם לא מחשבים את החרא של אדם שאתם ידעים איך קראים לו..
אבל אורן לא מבין אותי כמו דניאל..
הוא הראשון שקביל אותי שספרתי להם שאני מאהב בגבר..
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו אורי, מה קורה?" דניאל שאל.
לא ענתי לו.
"אני בדיק גמר לארוז את בדברים לצבא.. אתה בא מחר נכון? ללוות אותי לאוטבס.. נכון?" דניאל שאל.
"ממ.." ענתי.. נסתי להשמע בסדר.
הוא נשמע שמח ולא רצתי לפגע בשמחה שלו..
"אורי, מה קרה? מישהו פגע בך?" דניאל שאל בדאגה.
"סתם.. הלב שנשבר.." אמרתי בשקט.
"מי?" דניאל שאל בקול מפחיד.
"מי מה?" שאלתי בילבל.
"מי שבר לך את הלב? אני אטפל בו!" דניאל אמר בכעס.
"מי עד יכל להיות מחרא הזה?" אמרתי בכאב.
"הג'ק הזה.. אמרתי לך שהוא לא באמת חבר שלך" דניאל אמר בעצבים.
"איפה הוא גר? אני אדאג שילם על זה" דניאל אמר בעצבים.
"מה? לא! דניאל בפעם האחרנה שברתם לו את האף! הוא לא שווה את זה" אמרתי ישר.
"תפסיק לגנון עליו! מגיע לו מכות! האדיוט הזה שבר לך את הלב פעמים! אם הוא לא הבין בפעם הראשנה אני אדאג שלא יכל לעשות א הפעם השלשית!" דניאל אמר עצבני.
שמעתי רעש של מכנית מנעות והבנתי שדניאל בדרך לפה.
בכל זאת.. אם הוא לא ידע איפה ג'ק גר.. הוא יבא לאיפה שאני.
"דניאל אתה מגזים!" אמרתי ברצנית.
"אורי, עד מתי תגנון עליו? עד שהוא ישבר לך את הלב בפעם המילון?!" דניאל כבר נשמע עצבני מדי..
"אני לא אתהב בו שוב! אנע מבטיח לך!" אמרתי ברצנית
"זה גם מה שאמרת בפעם הקדמות! תפסיק לשקר לעצמך!" דניאל אמר ושמעתי דפיקה על דלת ביתי.
"אורי, תפתח את בדלת, לפני שאני שבר אותה" דניאל אמר בקולו הקר והמפחיד.
"טוב שניה" אמרתי ונתקתי לו.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
סדרתי את החדר מהר ופתחתי לו את הדלת.
מבטו היה מפחיד.
דניאל בן אדם כל כך נחמד ומותק עד שפגעים בקרבים עליו.. אז הוא מפלצת.
"בוא!" דניאל אמר והתחיל לגרר אותי למעלית.
"רגע, אני צריך לנעל" אמרתי ונעלתי את הדלת.
"אורי!" הוא אמר עצבני.
"אני בא" אמרתי בקצת חשש.
"לאן הולכים?" שאלתי שנכנסתי למעלית.
"למצא את החרא של אדם הזה" דניאל אמר בעצבים.
ידעתי שהוא לא כעס עלי.. אבל עדין פחדתי מימנו.
"דניאל תירגע" אמרתי בשקט.
"למה? הוא שבר לך את הלב! פעמים! הגיע הזמן שישלם על זה" דניאל אמר עצבני.
"אבל אני לא רוצה שתרביץ לו! אני רוצה לנתק מימנו קשר! באו נילך להסתבב במקום" אמרתי בשקט.
"אמ.. טוב בסדר.. אבל זאת פעם האחרנה שאוותר לו! זה ברור?" דניאל שאל ונשמע שנרגע קצת.
הנהנתי לו בשקט.
...
"דניאל.." מילמלתי בשקט בין ביס אחד בגלידה לאחר.
"כן אורי?" דניאל שאל בשקט.
"תודה שבאת" אמרתי בשקט.
"אין בעד מה.. ואני עדין פתח להרביץ לחרא אם שינוית את דעתך" דניאל אמר בחייך.
"אני עדין לא רוצה שיגע למין" אמרתי בשקט.
"אורי מה אתה אומר על חבר שגדל מימך?" דניאל שאל פתאם.
"למה אתה מתכבון?" שאלתי בילבל.
"יש לי חבר שהוא גיי בגדד.. איפה שאני משרת.. אולי תהיו ביחד.. הוא מעניון בבן זוג" דניאל אמר ברצניות.
"אני צריך לחשב על זה" אמרתי בשקט.
לא ידעתי אם אצליח להית בזגיות ישר איך ששברו לי את הלב.
"בסדר, אני אשלח לך איך הוא נראה ואולי תזרמו להפגיש" דניאל אמר בשמחה.
"אוקי.. אשתדל להחזיר לך תשובה עד סוף השבוע.." אמרתי בשקט.
"מגניב" דניאל אמר ובילגון לי את השיער וקם ממקמו.
"תגיד רגע.. מתי אתה עבר דירה?" שאלתי בשקט.
"בעד שלושה שבעות.. ישר אחרי הטירנות" דניאל ענה.
"אוקי.. שהיה לך בהצלחה" אמרתי ונפפתי לו לשלום שהלך לדרכו.
בזבזתי את היום האחרון של הקיץ על לבכות לדניאל שנשבר לי הלב..
נראלי שזה היה בזבז טוב.
הלכתי לביתי ואמי כבר היתה בבית.
"היי אוריש מתוק שלי" אמי אמרה שנכנסתי הביתה.
"היי" אמרתי קצת עצב.
"איך אתה מרגיש? יותר טוב או שאתה עדין עצב?" אמי שאלה בחממית שעד לפני חדשים בכלל לא ידעתי שיש לה.
"קצת יותר טוב" ענתי לה והתישבתי לידה על הספה.
"אני שמיה לשמע.. אתה ידע.. אתה צריך להסתפר! בוא הלכים!" אמי הקימה אותי שתי שניות אחרי שנכנסתי הביתה..
והלכנו להסתפר.
...
נ.מ- ג'ק