שולש שניות של רעש (החדש)

חבר

עבר חודש וקצת מאז תחילת השנה
לא הרבה קרה.. עדין יש עלי חרם..
עדין אני לא מדבר עם ג'ק
עדין יש לי קראש מטמטם עליו.
מה שכן קצת השתנה שהתחלתי לדבר עם החבר של דניאל שהוא המליץ לי עליו..
אולי באמת כל מה שאני צריך להתגבר על ג'ק זאת זוגית אמתית..
התלבשתי יפה, סדרתי את שעירי והסתכלתי פעם האחרנה במראה.
זהו, אני מכון.
אמי הקפיצה אותי למסעדה וחכתי לדיוט שלי.
כן, אני עד כדי כך נאש לזוגית שאני הצעתי לו לצאת לדיוט ולא להמשיך לדבר בטלפון.
פיטר ראה אותי ובא לשלחן שלי.
"חיכת לי הרבה זמן?" הוא שאל בחייך שהוא התישב בכיסא.
"לא, נכנסתי לא מזמן.. וגם אני הקדמתי, אז לא לדאוג" אמרתי מתוך נימס למראת שחכתי לו איזה רבע שעה.
"זאת מיסעדה ממש טובה, אתה תאהב אותה" פיטר אמר בשמחה והסתכל על התפריט שעל השלחן.
"אין לי אפילו משוג מה לבחר מרוב שהכל טעים" הוא אמר והחייך שעל פניו כבר התחיל לעצבן אותי.
הנהנתי בשקט עליו ושהמלצרית הגיעה הוא הזמין פיצה אשית ואני פסטה.
לא ממש ענין אותי האוכל..
"טוב.. באו נדבר קצת מותק" הוא אמר ועצבן אותי שהוא כבר החליט שאני 'מותק' מה זה בכלל הכנוי הזה?!
"תתחיל אתה" ענתי לו, נסתי להשמע מענין ולא חצוף כמו שאני בראשי
"טוב אמ.. שמי פיטר אבל את זה את כבר ידעת את זה" הוא אמר.
"סליחה רגע, קראת לי הרגע את?" שאלתי בילבל.
"טוב ברור מותק, גם אני מעדיפה לשון נקבה" הוא ענה.
אני עד שניה קם והלך.
לא מספיק שהוא קורא לי מותק, הוא גם מתיחס עלי כנקבה.
"אני לשון זכר, תודה" ענתי ביאש.
"דניאל אמרה שאת חמודה, את די מגעילה מותק" הוא אמר.
באתי לדפק את הראש בקיר מעצבים.
"אני לא חמוד, הוא שיקר לך" אמרתי לו/לה או מה שהם בחרים.
אין לי כוח לאנשים עם לשון פניה שונה, כיאלו לא אכפת לי, יש להם זכות שיקראו להם באיזה לשון פניה שבא להם.. אבל זה מעצבון כי אני לא רגיל ליזה.
אף פעם לא פגשתי אדם כזה וזה מוזר לי מדי
אבל... ננסה אני מניח..
אני צריך שמישהו ישכח מימני את ג'ק..
אז זה או זה או לבכות מתחת לשמיכה.
"טוב.. פיטר.. מה את אהבת לעשות?" שאלתי בנימס למראת העצבים שלי.
אין לי אפילו משג מאפיה העצבים שלי.
"להתנשק עם מתוקת כמוך" הוא אמר בקריצה.
טוב.. כן יש לי מושג מאיפה העצבים שלי.
מה הבעיה שלו בדיק?!
פיטר התחיל לצחק בקול ורק הסתכלתי עליו בילבל.
"אתה ממש שנוא איתי נכון?" הוא צחק
המשכתי להסתכל עליו במבט שדרש הסבר.
"עבדתי עליך.. רצתי לבדק איך אתה מגיב לאנשים שמגדר שלהם שונה.. אתה די מנמס אבל אתה לא שחקן טוב.. ראים שרצית לרצח אותי" פיטר ענה בצחק.
עדין לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"מצתער אורי.. אני עשה את זה לכולם.. הרוב פשוט קמים והלכים.. אני שמח שאתה לא" הוא אמר ואז נפל לי האסימן.
"לא יכלתי ללכת.. הבית שלי רחוק מדי ואין לי מושג איך נסעים בתחברה צבורית" אמרתי בצחק מבוך.
"אני מבין, בקיצר פנים לי בלשון זכר, אבל אפשר לפנות עלי גם כנקבה, בחירה שלך" הוא אמר והחייך שלו התחיל פחות ופחות לעצבן אותי.
"אני מעדיף זכר.. ואני רצתי לדפק לך משהו בראש" אמרתי בצחק.
אולי זה לא כל כך נורא.
"אז.. מה אתה אהב לעשות?" שאלתי אותו שוב.
"אמ.. לציור, לעצב בגדים.. בעיקר לעות מתיחות לחברים שלי.. מה איתך?" פיטר שאל.
"אמ.. אין לי הרבה תחביבים.. אהבתי לוולתעם חבר שלי שאנחנו בריב עכשיו.. בפעם השלשית אם אני לא טעה.. אני אופה מדי פעם.. ומבשל אבל לא כתחביב ויותר בשביל שאכול לאכול" ענתי נבוך.
אני חיוב להשיג לעצמי חיים.
"החבר שלך.. הוא היה בן זוג או רר חבר?" פיטר שאל
"תאמין לי שגם אני רוצה לדעת את זה, הוא תמיד היה מתקדם איתי לצד של זיגוית ואז חוזר מיליון צעדים אחרה. אולי זה רק אני שראה את זה.. ואולי אני היחד שחשב ככה.. אבל באמת חשבתי שאנחנו כמו זוג.. אבל שספרתי לו על אהבה שלי הוא ברח, כהרגלו" אמרתי בקצת בעצב.
אבל הרגשתי הרבנ יותר טוב אחרי שפרקתי את זה.
"נראלי שהוא גם אהב אתך ופשוט לא מכון להודות בזה" פיטר ענה.
"אני מניח.. אבל הוא פגע בי כל כך הרבה פעמים.  אני לא אתן לו לפגע בי שוב" אמרתי ברצנית.
"זה בסדר, זה אשמתו שהוא הפסיד אתך, אני מקווה שזה יתן לי הזמונת.. כי אתה נראה כמו בחור לעניון" פיטר אמר וקרץ בסוף המשפוט.
הסמקתי מיזה.
זה נקרא לפרטט או שאני שוב לא ראה את המציאות?
"תודה גם אתה" אמרתי נבוך.
הוא צחק ומלצרית הגישה לנו את האוכל.
...
דיברנו קצת במהלך הארחה.
הכרנו קצת יותר טוב..
אחרי הארחה אני והוא יצאנו קצת לטיול בעיר
אבל אני לא בטח שאצליך להית איתו בזגיות הרבה זמן כי אני לא נמשך עליו כל כך..
לא רמניטית ולא מנית..
אבל הבטחתי לעצמי שאתן לזה הזמנות אז זה מה שאני עשה.
"טוב.. אתה רוצה שאקפיץ אתך הביתה?" פיטר שאל בחייך.
"כן.. בא לי רק לישון.. כבר ממש מאוחר" ענתי נבוך.
"מה השעה עכשיו בכלל?"
"אמ.. רבע לאחת" ענתי נבוך.
"באמת? מצתער שגזלתי מימך שעות שניה בייב" פיטר צחק וסמין לי להכניס לרכב.
"זה בסדר.. בדרך כלל אני הלך לישון בשעות האלו" ענתי נבוך.
נסענו לבית שלי והשקט שהיה במכנית היה יוצר מדי מביך.
שהגענו לחניה מול הבנין חיכתי עליו
"ביי" אמרתי לו
"בייש" פיטר אמר בחייך.

-נ.מ- ג'ק-

אורי התיחס עלי כיאלו אני אוויר וזה הרס אותי.
כל כך רצתי שיצעק עלי
יקלל אותי
יפגע בי
משהו.. השקט הזה הרג אותי!
עכשיו אני מבין עד כמה הוא סובל מכיתה המטמטמת שלו.
הלוואי שיכלו לחזר להית חברים בכיתה אחרת.
כרגע אני ישב בכניסה לבנין
לוקה ישב לידי ואנחנו משחקים אמת או חובה.
אני שמח שהוא בא ישר שבקשתי מימנו.
פשוט התקשרתי עליו לפני שעה והוא בא בחמש דקות.
"אמת או חובה?" שאלתי שנזכרתי שזה התור שלי לשאל.
"אמת, אני מפסיק למאר חובה! החובת שלך הזיות! מה זאת החובה הזאת להתנשק עם בן אדם רנדמלי ברחוב?!" לוקה שאל בברגז.
"אתה אמרת לא לתת חובות משעממות!" ענתי לו.
"טוב, אמת. מה קורה עם החיחסים שלך עם טום?" שאלתי.
"טוב, אתה ידע.. הוא עדין לא מכון להכניס איתי לבית שלו.. בטענה שההרים שלו לא ממש ידעים על הנטיה המנית שלו.. והוא עדין לא עבר את שלב הנשיקות" לוקה ענה.
"אתם לא רק חדשים ביחד?" שאלתי בילבל.
"נכון, אבל עם בן הזוג הקדום שלי אחרי שבוע כבר הינו ביחד באותה מיטה" לוקה ענה.
"אדני אתה מצפה מבני הזוג שלך ליותר מדי" ענתי לו.
"אולי.. טוב תורי, אמת או חובה?" הוא שאל.
"אמ.. אמת" ענתי לו.
הוא טען שחובות שלי הזיות אבל שלו יותר משלי.
הוא אמר לי לדפק בדלת של השכנים ולשאל אותם איפה הם החביאו את המפתחת לצללת.
הם אימו לזמין לי משטרה.
"אמת, איך היתה מגיב אם האדם שאתה אהב מתנשק עכשיו עם בחור אחר?" לוקה שאל.
"היתי כעס, למה?" שאלתי, לא הבנתי מאיפה הוא הביא את השאלה הזאתי.
"כי הוא עשה את זה ברגע זה" לוקה אמר והצביע על שני אנשים.
אחרי כמה שנית הבנתי שאחד מהם זה אורי, ועד אדם שלא הכרתי.
רתחתי מעצבים.
"איך הוא מעז?!" שאלתי בעצבים ובאתי להפריד בינהם.
"שלא תעז ג'ק!" לוקה עצר אותי.
"אתם לא זוג! אתם לא חברים! אתם כלום! שהיתה לך הזמנות, היו לך הרבה הזמניות, ובכל הפעמים האלו פשוט ברחת עם הזנב בין הרגלים! אין לך שום זוכת לכעס שהוא המשיך אלה! אתה צריך להיות שמח שהוא מצא מישהו שטוב לו!" לוקה אמר ברצנית.
רצתי לצעק על לוקה שהוא טעה
אבל הוא צדק. אני כל כך מטמטם..
לא משנה עם מי אני נמצא.. בסוף אני מאבד אותו.. עדיף לאורי בלדי.
אורי והבחור התנתקו מנשיקה ואורי קצת הסמיק.
"טוב.. ביי ביי" אורי מילמל בשקט והבחור נפנף לו לשלום ונכנס למכנית שנסעה אחרי זה.
אורי נכנס לבנין ולא שם לב עלי.
"ג'ק שלא תחשב על זה" לוקה אמר ברצנית.
"לא לחשב על מה?" שאלתי ברצנית.
"שאני אלך לחפש לך גלידה באחת וחצי בלילה" לוקה אמר ברצנית.
"אבל הלב שלי שבר!" בכתי בצחק.
"לא" לוקה צחק.
"בבקשה?" שאלתי ונסתי לעשות עני כלבלב.
"אוף איתך" לוקה נכנע.
"נתקשר ללי, תמיד יש לה גלידה" לוקה אמר והתקשר לאחותו.
אני שמח שאורי מצא מישהו טוב מימני..
עכשיו כדי לי למצא
................................._♡_...................................
אני נעלמתי לכמעט חודש?! מה פתאם!
טוב אחרע הפסקה ממש קצרצרה(לא) חזרתי עם פרק.
וכן אני ידעת שהוא לא ממש מקדם את העלילה אבל...
אין לי תירץ, רצתי לכתוב וזה מה שיצא.
דרך האבד הפרק הוא 1300 מילים.. השקעתי.
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡