שולש שניות של רעש (החדש)

פרח

"בסדר, בסדר, גמד.. באתי להגיד תודה על אתמול.. אבל משם מה כבר לא בא לי" אמרתי, הגיע הזמן שאממש את מה שבאתי לעשות בכלל.
"יופי, בשביל זה שגעת אותי שעה?!" הוא שאל באדישות שכל כך לא מתאימה לו ועם זאת מתאימה לו כמו ככפה ליד.
"אולי.." מילמלתי
אי אני אידוט.
"אי אני שנוא אתך" הוא אמר ביאש ובא להכניס לביתו
באתי להכניס אבל הוא עצר אותי.
"אוקי, סליחה, מלחמות האגו הזאת היתה מיתרות, אני מצתער" התנצלתי, באתי להתנצל לא לעצבון.. הגיע הזמן שאעשה את זה.
"אני לא מאמין לך" הוא אמר ואפילו לא טרח להסתכל עלי.
אני באמת נפצתי את כל טיפת הכבוד הקטנה שנשארה לי והוא אמר שהוא לא מאמין לי?!
הוא רצני איתי?!
אבל מה כבר יכלתי לצפת בבן אדם שזרקתי אותן לכלבים בשביל הסיבה הכי מטמטמת בעולם.
גם אני לא היתי טרח לאמין לעצמי.
"כן.. לא חשבתי אחרת.." ענתי בעצב.
"אבל.. יש לך כל זוכת לשנוא אותי אז אתה לא באמת חיוב להקשיב.. אבל.. באמת שרצתי להגיד לזה תודה.. השנואה שלך עלי כל כך מצדקות שראת אותי עשה שטית היתה צריך פשוט להתעלם.. אבל לא התעלמת.. זה נראה שבאמת באת לעזר לי.. אני לא באמת זכר את מה שקרה אתמול.. אבל אני זוכר שהרחת את האיש הזה מיני.. ואני מדה לך על זה.. ואני מצתער על הדרך המטמטת שלי לריב איתך בזמן שבכלל באתי להגיד תודה" שפחתי את לבי בפניו.
לא באמת חשבתי שהוא יצליח להגיב לזה כמו שצריך והכנתי את עצמי שהוא יצעק עלי או משהו..
אתם ידעים.. לא לפתח צפיות בשביל לא לאתכזב.
"אין בעד מה.. אני לא היתי רוצה שאני עשה שטיות ואף אחד לא עצר אותי.. אז לא רצתי שלמישהו אחר זה יקרה" הוא אמר אחרי כמה דקות.
"תודה.. אתה אדם כל כך טוב אורי, הילדים בכיתה לא ידעים מה הם מפסדים.. מה אני הפסדתי מרוב טמטמי.." אמרתי ברצניות.
אני באמת מטמטם
"אני ידע שזה לא הזמן הכי טוב לבקש את זה.. אבל תוכל לא לספר את מה שקרה אתמול בבר לאף אחד.. אני לא ממש רוצה ששמעות על זה שהתנשקתי בבר עם איזה מישהו שאני לא מכיור ישר איך שאני נפרד מחברה שלי" בקשתי בשקט.
פשוט ידעתי שאסור שכל המנטין שלי עכשיו, לא משנה שזה כל כך מגיע לי.
"בסדר, אני מבטיח לא לספר, בקשר לשאר החברים שלי אני לא יכל להבטיח, אבל אני אבקש מהם.." הוא ענה.
"תודה.." מילמלתי בשקט והתחלתי ללכת למעלית.
"אה ג'ק!" הוא אמר והסתבבתי לכיונו.
"הבטחת לך שלא אספר, תוכל להבטיח גם לי משהו?" הוא שאל
"תלי מה" ענתי.
"שמתישהו, לא עכשיו, אולי מחר, מחרתים, בעד חודש או שנה, תספר לי למה שקרת לי, על זה שאתה חבר שלי, או על זה שאתה לא.. כי אני חיוב תשובה" הוא אמר.
הנהנתי בשקט "מתישהו אני אספר לך את כל מה שתרצה לדעות.. עד אז.. תשתדל לחשב על עד שאלות שתרצה לשאל" אמרתי ונכנסתי למעלית.
הלכתי לחדרי ונשכבתי על המיטה.
השעה היתה די מאחרת ורצתי לישון אבל ידעתי שלא אצליח..
החלטתי לעשות טעות מטמטמת שזה ברור שאתחרט עליה אחר כך והתקשרתי לילדה השנואה עלי.. לי
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"מה מומיה? שוב פעם אתה נמצא בתחנות המשטרה?" היא שאל בלעג.
"כן, באה לשחרר אותי?" שאלתי
"תשאר שמה, היה לי שקט" היא צחקה.
"יופי של חברה את" אמרתי ביאש.
"טוב, מה הסיבה האמתית שבגללה החלטת להתקשר?" היא שאלה
"משעמם לי" ענתי.
"ואתה בא לחפר אלי?! תמצא לעצמך בן זוג ותחפר לו" היא אמרה בלעג המעצבון שלה.
"את לא מתכבנות בת זוג?" שאלתי, אף פעם לא ספרתי לה על הנטיה המנית שלי.
"פחח, אדני, אני לא ידעת עד כמה אתה חשב שאני עיורת אבל קל לקרא אתך, אדני הגיי והרוק" היא צחקה.
"אבא שלך סיפר לך?" שאלתי אותה.
"האמתי לא, אתה פשוט ספר פתוח" היא צחקה.
"טוב מעצבנות.." מילמתי ביאש
"איך אני מצא בן זוג?" שאלתי
"יש לך כבר קראש?" היא שאלה.
"כן" ענתי.
"הג'נג'י מאתמול?" היא שאלה.
"אני באמת עד כדי כך שקוף?" שאלתי.
"טוב, זה קל להבין את זה שאתה מנשק אותו כל שלוש שניות" היא צחקה.
"סתמי מעצבנת" אמרתי בעצבים.
"טוב.. תחזר אחריו" היא אמרה.
"מה?" שאלתי בילבל.
"אתה רוצה להפוך אותו לבן הזוג שלך, אז תחזר אחריו" היא אמרה.
"ואיך אני עשה את זה?" שאלתי.
"תחשב לבד לשם שני, ואני צריכה ללכת, ביי" היא אמרה וניתקה
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
איך בדיק מחזרים אחרי אנשים?!
...
הסתכלתי מבט קצר שוב על הפרח ושוקלד ששמתי על השלחון של אורי..
תעתי אם זה מגזום מדי..
גם ככה אני מת מעיפות כי קמתי ב5:30 בבוקר בשביל לקנות את הפרח והשקלד, ועד להגיע לפני כולם כדי שלא ידעו שזה אני..
הטלפון שלי רטט מסמון לי שכבר עשרה לשמונה וזה אומר שהלכים להגיע תלמדים בקרוב..
ואדם מאחר שכמתי לא יכל להיות כאן בשעות האלו אז התקדמתי לכיוון השרתים ונתכננתי לנעל את עצמי שמה.. לשעה הקרבה..
גם ככה אין לי כוח לספרות.. למי יש כוח.
. ... ... .
עברה כבר שעה ועלתי בתווי להגיע לכיתה ומורה הסתכלה עלי במבט של נדבר על זה אחר כך.. אבל למזלי אמא שלי נתנה לי אישרים שאני רק צריך להכניס את התאריך ויש לי מספיק תרצים בשביל זה.
אמרתי כבר שאני אהב את אמא שלי?!
ואל תידאגו היא נתנה לי הגבלה של אישרים לשנה אז אני לא מבזבז אותם ודי שמור עלהם..
התישבתי במקמי והסתכלתי על אורי שהשקלד בידו והפרח בכיס של הבקובק..
הוא נראה עדין קצת נבוך..
השיער השני התחיל וכמו כל שאר השערים הוא היה משעמם..
בית ספר זה מעצבון.
יצאתי מכיתה והתישבתי בפינה באחת ממסדרנות.. מנשנש את חטיף הבראיות שלי..
לא שהחטיף הזה בראי או משהו.. אהל אני רעב אז לא אכפת לי..
"נו, איך הוא הגיב" קול מוכר נשמע לידי והקפיץ אותי.
"לייי..? מה את עשה פה?" שאלתי בהלם שראתי אותה לידי.
"אמ.. למדת כאן" היא ענתה באדישות.
"ממתי?" שאלתי בהלם.
"מאז שעלתי לכיתה י'" היא ענתה וגילגלה ענים.
"אז איך זה שלא ראתי אתך כאן אף פעם?!" שאלתי בהלם.
"לא ידעת, אתה עוויר" היא ענתה.
"טוב.. מה אמרת ממקדם?" שאלתי אותה.
"איך הג'ינג'י החמוד שלך הגיב?" היא שאלה בלי כוח.
אני כולי הפכתי לאדום.
"אל תתדברי עליו כאן! יש כאן אנשים! ויותר חשב אותו" אמרתי בלחץ.
"מה שתגדי נסיכה" היא אמרה בלעג.
"עכשיו אתה מכון לספר לי איך הוא הגיב או שאתה רוצה מכות?" הוא שאלה בעצבים.
ראים שאין לה הרבה סבלנות עלי.
"הוא נראה די נבוך.. נראלי.. הגעתי רק בשעה השניה לכיתה" ענתי
"איפה היתה בשעה הראשנה?" היא שאלה אותי.
"בשרתים" ענתי בלי מחשבה.
"טוב.. אין לי כוח עליך.. מה הבאת לו?" היא שאלה.
"אמ.. ורד שליש אדום, שליש כתם, ושליש צהוב וגם שוקלד טעים" ענתי.
"איפה מצאתה ורד כזה?" היא שאלה בהלם.
משכתי בכתפי ומצאתי אותו פרח ליד חצר גרטאות ונראה די גוסס..
"רגע.. הבאת לו שוקלד ופרח?" היא שאלה בהלם.
"כ..ןןן?" שאלתי בחשש, לא הבנתי את הבעיה בכך.
"מה אתה בסרט של דסני?! לא שמעת על להתחיל בקטן?!" היא שאלה בהלם.
הסתכלתי על הריצפה נבוך.
"אמ.. חשבתי שזה בסדר.." מילמלתי נבוך.
"בהצלחה עם הנסיכה החמודה שלך.. תקווה שהיא אהבות מתנות משקעות בתור חיזור" לי אמרה והיה צילצל לחזור לכיתות.
אני מקווה שמה שהבאתי בסדר..
................................._♡_...................................
1111 מילים🤤😌😎😏
פרק 25!
ג'קי מותק שלי תלמד להירגע קצת.. יש לך זמן..
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡