שולש שניות של רעש (החדש)

שקרן (ג'ק)

אורי, אני רק רוצה שתדע שאני מצתער, אבל הקשר שלי איתך לא טוב, לאף אחד מאיתנו.
"באמת האמנת שאתה חבר שלי?" שאלתי בזמן שצחקתי.
"על מה אתה מדבר?" הוא שאל ונראה שחטף התקף חרדה.
אני כל כך שנוא את עצמי עכשיו, אבל אני לא יכל עם זה יותר.
"שקרתי לך כל הזמן הזה! אין לי שם חבר שהתאבד! אף פעם לא התכבנתי להתחבר עליך! תומר ואני החלטנו לשבר לך את הלב! כל זה היה משחק!" שקרתי לו בפנים בזמן שאני צחק צחק מזיף.
זה כאב לי וכל כך רצתי שישנא אותי, מגיע לי.
הוא סתר לי לפנים ודמעות ירדו מעניו.
"בבקשה תגיד שזאת מתיחה" הוא התחננן בקול שוב.
"זה לא" ענתי לו והוא דחף אותי על הריצפה והלך לשם.
ידעתי שהוא שנוא אותי בכל ליבו עכשיו, אבל הקשר שלנו לא טוב, לשנינו.
שידעתי שהוא מספיק רחוק הרשתי לעצמי ללכת לבית ההרס של רוני.
תמיד הלכתי לשמה שהיתי צריך אותו.
עמדתי בהרסות של הבית השרף.
הוא נשרף לפני חצי שנה ועדין לא תכנו אותו.
נכנסתי בין הריסות והתחבאתי מתחות לאיזה אהל שהיה שם.
ידעתי שאף אחד לא בא לאוזר הזה אז הרשתי לעצמי לבכות בשקט..
את החבר הכי טוב שלי זרקתי לפח, אבל אני באמת לא יכל עם זה.
איפה האסטריד שירג את כולנו?!
אני צריך אותו כאן ועכשיו!
אני רוצה למות, אני אדם נראי.
לפחות עשתי משהו שהיתי צריך לעשות מזמן..
אורי שנוא אותי כמו שהוא צריך.
באיזה שלב כבר לא יכלתי להחזיק את הקול שלי והתחלתי לבכות בקולי קולות.
מתישהו נרדמתי שמה והתעררתי בתחנות מישטרה.
איך הגעתי לכאן.
קמתי ועברתי בין החרדים והגעתי למזכריה.
הסתכלתי עליה במבט חצי עיף חצי מבלבל והיא חיכה עלי.
היא היתה ציערה. נראלי בגיל שלי.
כנראה מתנדבות כאן או שבכלל עבדות כאן.. גם אפשרות.
"בוקר טוב יפיפה נרדמות" היא אמר.
"איך הגעתי לכאן?" שאלתי ושפשפתי את עני.
"מצאתי אתך בהרסיות של בית, כמה דיווחו על זה שראו גופה שמה ושבאתי לבדק עדין היתה בחיים, ניסנו לעיר אתך אבל המשכת לישון" היא ענתה.
"מה השעה?" שאלתי בפיהק.
"אחת בלילה, בדיק התחלפה השעה" היא אמרה.
"אין לך חיים שאת כאן?" שאלתי אותה.
"יש לי חיים, בגלל זה אני כאן בשעות האלו" היא ענתה.
"לך יש חיים, שאתה מחליט לישון בהרסיות של בית שרף?" היא שאלה בעקצניות.
"לא התכבנתי לישון שם.. רק היתי צריך שקט" ענתי לה.
"בסדר, בסדר, מה שתגיד. אז להתקשר מבית או שאתה בקטע של לברח מבית?" היא שאלה.
"הורים" מילמלתי בשקט.
"אני אתקשר, אתה תלך לשטף פנים, רק מספר?" היא אמרה וכתבתי את המספר של אמא שלי על הפתק.
"זאת אמא שלי, אני ג'ק" אמרתי והלכתי לחפש את השרתים.
שחזרתי הנערה בדיק סימה את השיחה.
"היא תגיע עד חצי שעה, עכשיו.. בוא נדבר על זה  שאתה הסגת גבל" היא אמרה.
הו שיט.
"גברתי הציערה, את לא הזאתי שאמרה לדבר איתו בעננים פלילים" מישהו מבגר וקירח שהיה בבגדים של המשטרה עם כמה התורים אמר לה.
היא כתשבה גילגלה ענים וחזרה למחשב.
"שלום ג'ק, אני חיים, המפקד של התחנה, אתה דיברת עם ביתי , לי, היא מצאה אתך ודאגה לעביר אתך לכאן, ועכשיו נצתרך לדבר על מה עשת שמה" חיים הסביר את עצמו.
"אבל אל תחפר לו יותר מדי, שהגופה הזאת לא תמות ספיות, מספיק מסריח כאן" היא אמרה.
"אני מומיה" מימלתי בשקט.
"יופי, עכשיו הוא גם נכנס לארץ בלי אישור, לא כתב בחוק שמותר למימות להכניס לארץ" היא צחקה.
הצאתי לה לשון.
היא מעצבנות אותי.
היא הציאה לי לשון בחזרה ועשתה לי גם אצבע שלישית.
אני נשבע שאם לא הינו בתחנות משטרה היתי מתחיל לריב איתה מכות.
"אמ.. ג'ק, אני כאן" המפקד אמר וגילגלתי את עני.
הוא הביל אותי לחדר חקירות.
וספרתי לו על זה שרבתי עם חבר ממש טוב שלי ושאני ידע שהוא שנוא אותי, והיתי צריך מקום לפרק אז הלכתי לשם כי החה לי חבר שמת ושכנראה נרדמתי שמה.
הוא הקישב לדברי וטפח לי על השחם שהרגשתי שזה מתחיל לכאב.
הוא אדם טוב, היתי בטח שהוא יצעק עלי אבל הוא רק נתן לי לשפך ובאמת שהיתי צריך את זה.
באיזה שהוא שלב הרגשתי בנוח לספר לו גם על רוני ואז על הקשר שלי עם אורי.
"אז רק בשביל לוודת שהבנתי נכון, אתה אמרת לחבר ממש טוב שלך שהכרת לפני חדשים על זה ששקרת לו בפנים ושאתה לא באמת חבר שלו, למראת זאת שזה היה שקר רק בגלל שהתחלת להאהב בו, ואתה לא רוצה לאהב בו בגלל מערכת יחסים קדמות שלך עם בן אחר שאתהבד בגלל שהציקו לו על היותו גיי שגם גר בבית השרף, ואתה הלכת לאותו בית שרף בשביל להתפרק בשקט ומתישהו נרדמת ולי מצאה אתה והביא אתך לכאן?" הוא שאל והנהנתי בשקט.
זה מדהים איך הוא סיכם את זה כל כך טוב.
"טוב.. נרשם לך אזרה על השגות גבול ונשחרר אתך לאמא שלך שבדיק הגיעה" הוא אמר ויתאנו מחדר.
אמא שלי תפסה אותי לחיבק וחבקתי אותו בחזרה.
"הבן שלך מאוד מעניון אור, וכמה זמן לא ראתי אתך" חיים אמר לאמי.
"רגע אתם מכרים?!" שאלתי בהלם.
"הוא דוגמאה לקראש תיכון" אמי אמרה בצחק.
"אני חשב שהיתי די טוב בתור בן זוג במשך חדשים" צחק..
"אתה עלית לי על העצבים, ואתה רמטקן גורע" אמי ענתה.
"מה שתגדי" הוא אמר בשקט.
"עכשיו, ג'קי, אתה מחליט לעולם לגמרי, וחשב שתצא בזה בזול?" אמא שלי שאלה ופעלתי את רוקי.
"אה.. אני ממש עיף אפשר לדבר על זה מחר?" שאלתי בתקווה.
"נראלי שאתה מספיק ערני בשביל נזיפות" לי התערבה.
"את אל תתערבי" אמרתי ללי בברגז.
היא הציאה לי אצבע שלישלת.
אמא שלי התחילה למשך באזון שלי וגררה אותי לכוויון היציאה.
"בהצלחה עם הנזיפות!" לי צעקה עלי.
אני עשתי לה סמין שאני הלך להרג אותה והיא צחקה.
היא מעצבנות אותי.
אמא שלי למעמות מה שחשבתי במקום לנזף בי שעה היא רק חיבקה אותי.
"חבקים נחשב ענוש מעכשיו?" שאלתי לחיבק שלה.
"מה הוא עד כדי כך נורא?" היא שאלה בצחק.
"לא" ענתי בשקט.
"אז אני לא עשה מספיק חזק" היא צחקה ונתנה לי נשקיה בראש.
"הענוש שלך היה מחר, עכשיו אני מנסה לגלות מה גרם לך לברח ככה" היא לחשה לי.
"אמרתי לאורי ששקרתי לו כל הזמן בשביל שישנא אותי" ענתי לה.
"אסור לנו להיות ביחד" המשכתי
"נראלי שפוט פחדת מתשבה שלו, אז ניסה לגנן על עצמך בדרך נראית" היא לחשה לי.
"את צדקת" ענתי לה שהבנתי שהיא באמת צדקת.
"אתה תמצא מישהו יותר טוב" היא לחשה לי.
"זה בסדר, יש סיכוי את לקחת אותי עכשיו לטוס מסיבב לעולם ונילך לאיזה חוף שמה אכול לראת כמה קביות?" שאלתי בצחק.
"אתה מתכבון לבני זוג אפשרים?" היא שאלה.
"לא אני מדבר על קביות, וחבר גדל, ושהיה גובה מימני, ומבגר מימני, וחתיך, שהיה בן 19 לפחות, אמרתי כבר חתיך?" שאלתי.
"בסדר, בסדר, אני אראה מתי אני יכלה לקחת חופש, עד אז.. אני אחפש לך כמה סרטים של גייז" היא אמרה וליטפה את ראשי.
"וגלידה, ושקלד" הספתי.
"הכי חשוב" היא צחקה והשיחררה אותי לעולות הביתה.
הגעתי הבית והתרסקתי על המיטה שאני נרדם אחרי כמה שניות.
בבקור אמא שלי הרשתה לי להישאר בבית היום.
ותקעתי גלידה.
אמרתי כבר שאני אהב את אמא שלי?!
................................._♡_...................................
1111 מילים😎
ג'ק מתוק שלי😭😭😭
אתה תמצא את הגבר המשלום!
רגע, מצאת אותו! זה אורי!
תהיו זוג כבר!

טוב אמ.. סליחה על האחיר.. צפתי בסרט בחדש של מי אירו למי שמכיר/ה
החלק השני יעלה בקרוב
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡