שולש שניות של רעש (החדש)

בדרך למסיבה

הבוקר הגיע וירדתי במעלית.. למזלי יום שישי היום אז אני הלך לא לראת את ג'ק במהלך כל סוף השובע..
עכשיו.. אני רק צריך להשיג משפחה נחמדה באמצע הקוטב הדרמי שיסכימו לי לגר איתם.. כי אני ממש לא מתכבון לראת את ג'ק במיליון השנים הקרבות!
למעלית נכנסה אימו של ג'ק..
כנראה דיברה עם השכנים או שמהו..
זה היה מביך מדי לראת אותה..
"היי אורי, גמרת אם העבודה בהסטריה עם ג'קי או שעדין לא?" היא שאלה בחביובת.
הנהנתי בשקט שלא..
"אמ.. אוקי.. תפגשו מתישהו.. זה לא יפה שתשאיר אותו לבד" היא אמרה ומשם מה.. הרגשתי כיאלו היא מדברת על הנשיקה אתמול יותר מאשר על העבודה.
הנהנתי בשקט.
"תגיד.. אתם כבר לא בריב.. או שאתה עדין כעס עליו?" היא שאלה מבלי להסתכל עלי.
"אמ.. האמתי שאני לא ממש ידע.. היחסים בנינו מרכבים.." ענתי לה.. משם מה הרגשתי בנוח להגיד לה את האמת.
"אתה ידע.. ג'קי אהב אתך מאוד.. מאז שהצתרפת לכיתה הוא ניהיה שמח יותר.. ראים שגרמת לו להרגשה טובה.. אתה יותר מסתם חבר בישבילו.. ועד כמה שנפגעת מימנו.. תדע שהוא נפגע יותר.." היא אמרה ברצניות.
לא ידעתי איך להגיב אז פשוט עמדתי שמה והסתכלתי עליה.
המעלית נפתחה ומהרתי לצאת מימנה..
"אה אורי!" היא אמרה והסתכלתי עליה.
"אם איכשו תפגע יותר בג'קי, אני אדאג שתשלם על זה" היא אמרה באים והדלת של המעלית נסגרה.
בעלתי את רוקי החשש..
מה לא בסדר עם המשפחה הזאתי?!
היום עבר די מהר.. הלכתי עם כל החברה לסיבב סיביב העיר.. אבל מלבד כאבי רגלים לא קבלתי או עשתי משהו מיחד..
אני לא בקט של ממש להסתבב לקרע את עיר.. וכל זה..
מה שחברים שלי מנסים בנסין כשול.. ראים שהם לא ממש רגלים לזה..
חזרתי הביתה בשקט ורק תעטי מה יקרה עם ג'ק.. אני לא אכול לברח מימנו לנצח..
מעניון עם אחת ממשפחת בקוטב הצפני או הדרמי יקבלו את הבקשה שלי..
...
עבר יומים והיום האהב על כל התלמדים הגיע..
זה היה שבוע בדיק לפני היום של כל התלמדים מחכים עליו שנה שלמה..
סיום שנות הלמדים והכניסה לחפש הגודל..
אני חיוב להדהות שגם אני חיכתי לה..
היה לי שקט החרם לחדשים.. זה נראלי טוב..
כולם שמחים..
המחנך שלנו הזיכר את העבדה וכולם התחילו לחגג מול הפנים שלו בחוסר טקאט..
הצילצל של סוף היום צילצל והתחלתי לאורז את חפצי..
"היי אורי" קול חצי מוכר נשמע מעלי.
הרמתי את ראשי ולי עמדה מולי וחיכה עלי חייך שהיה אומר להיות תמים אבל ידעתי שהיא מתכננות משהו אם היא פונה עלי.
"היי" מילמלתי השקט.
"רוצה ללכת איתי לקניות?" היא שאלה.
"מה?!" שאלתי בהלם
"שאלתי אם באלך להסתבב קצת.. אתה נראה לי מענין ואשמח להכיור אתך" היא ענה.
היא צחקת עלי, נכון?
"היום?" שאלתי קצת בהלם.
"כן" היא ענתה.
"אמ.." "תודה שהסכמת! ניפגש פה בשבע חסור לך שאתה מבריז לי" לי קטעה אותי והחליטה בשמי שאני בא..
אין לי כוח עליה.. או לנסות להבין את הדבר המוזר שקרה הרגע.. אז נראלי שפוט אבא..
היא לא נראת כמו מישהי שתעשה למ דווקא..
הגעתי והיא חיכתה למ ליד השער.
נפפתי עליה לשולם..
"יפי הגעת!" היא אמרה וגררה אותי אחריה לתוך מכניות.
"תודה שבאת אורי, זה ממש נחמד בשבילך" היא אמרה והנהנתי בשקט.
"שאלה רגע.. לאן אנחנו נסעים?" שאלתי בשקט.
"לקנין" היא ענתה והתסקע בטלפון שלה.
"ולמה?" שאלתי בחשד..
"אמ.. בשביל לקנות בגדים למסיבה בעד יומים" היא ענתה והסתכלה עלי.
"יש מסיבה?" שאלתי בהלם
"בבית הספר הקדום שלך לא חיגגו מסיבת סוף שנה?" היא שאלה בהלם.
"אמ.. לא" ענתי.
"אז אני אמרת לך כבר עכשיו.. אל תשתה שמה.. לרוב האלכול לא איכתי ויכל לפגע" היא אמרה.
"רגע, גם אני מזמן?" שאלתי בהלם.
"ברור.. כולם מוזמים.. מכל השכבת.. תאמין לי שכולם היו שמה" היא אמרה וגיחחה קצת.
"גם הכי מוזרים" היא אמרה בשקט.
"עד שאלה.. למה מכולם בחרת להסתבב איתי שפגשת איתי רק פעמים.. ועד שאלה.. ממתי את למדת איתנו בבית הספר?" שאלתי בהלם.
"א', בוא נמאר רק שיש מישהו שחפר לי עליך כל כך הרבה שרצתי לדעת על מה מדבר.. ובוא נמאר גם.. שאתה נראה כמו חבר טוב.. וב', למה כולם שאלים אותי את זה?! אני למדתי בבית הספר מאז שעלתי לכיתה י' איך זה שאף אחד לא מכיר אותי" היא אמרה ביאש.
"סליחה.. אני לרוב עם החברים שלי אז אני לא ממש מסתכל על שאר האנשים" התנצלתי.
"ומי הזה שמדבר עלי?" שאלתי בשקט.
היא חיכה עלי חייך שמסמן שזה סוד שהיא לא מתכבנות לענות לי.
לא חשבתי אחרת..
שהגענו לקנין האיש הקפיץ אותנו חנה והלכנו לקנין הגדול..
הסתבבנו בין החניות ודי הבנתי את נסיבה למה היא גררה אותי איתה..
להיות מחסיק השקית שלה..
"לצה את קונה כל כך הרבה בגדים?! לא אמרת שבאנו לפה לקנות בגדים למסיבה?!" שאלתי ועצרתי רגע להריד את השיקות הרבות שהיתי צריך להחזיק..
"זאת לא אשמתי שיש פה הרבה בגדים יפים?" היא שאלה.
"ומה זאת אשמתי?!" שאלתי ביאש וחיכה עלי חייך ממזרי.
"אמ.. היתי צריכה עזרת" היא צחקה.
"כן.. אני הלך הביתה" אמרתי והנחתי את השקיות הרבות על הריצפה.
"תירגע, תירגע, אני אפסיק לתקע לך שקיות מבטיחה" היא צחקה וויתרתי לה..
"גם ככה אין לך מה לעשות" היא צחקה.. זאת היתה אמת אבל לא רצתי לצאת דחי חברתי כל כך ונסתי לתרץ.
"יכלתי לפגש עם אורן" אמרתי כשקר.
"יש לו שיער פרטי עכשיו" היא ענתה ופתעתי שהיא ידעת.
"אמ.. עם דניאל" אמרתי.
"שניהם טסו לחול עם המשפחה שלהם" היא ענתה ושוב צדקה.
"גאיה" אמרתי ישר, אין סיכוי שהיא ידעת הכל.
"היא מתכנונת למבחן שיש בשבוע הבא" היא ענתה.
איך היא ידעת את כל זה?!
"טל?" שאלתי.
"עבוד בחנות של סבא שלו ועמור הצתרף עליו" היא ענתה בלי להסתכל עלי.
"איך את ידעת על כולם?!" שאלתי בהלם.
"אמ.. זה פשוט.. בגלל שאני ידעת הכל" היא צחקה.
היא מפחידה אותי.
"אבל.. אני מסכימה שיכלת להיות עם מישהו" היא אמרה בשקט.
"עם מי?" שאלתי בילבל.. אין לי עד חברים.
"עם הקראש הקטן שלך.. או יותר נכון גובה ומעצבון" היא אמרה בצחק והראת לי תמונה של ג'ק מנשק אותי שהינו בבר.
כולי אדמתי.
"אין לי קראש עליו! אני בריב! וזה סתם כי הוא היה שיכור" אמרתי ישר.
"בטח שאין לך קראש עליו?" היא שאלה בחוסר אמון ובחייך עמרמי.
"בטח!" אמרתי אדום.
"פחח.. חסר לכם שאתם לא מזמנים אותי לחתונה" היא צחקה
"אמרתי לך שאנחנו לא ביחד!" אמרתי עצבני והיא חייכה חייך מעצבון ורצה לחנות.
עקבתי אחריה בחוסר רוצן..
למה היא לא מכנה לאמין לי שאנחנו לעולם לא נהיה ביחד? היא לא ידעת שג'ק סראיט?
....
נ.מ לי
........  ..... ....
"איפה היתי? קבענו ללכת לקנין!" ג'ק צעק לי שפגשתי אותו.
שחררתי את אורי לםני כמה דקות..
"נפגשתי עם הקראש שלך" ענתי בחייך.. משהו שהיה ממש חסור לג'ק..
"מה את עשית?!" הוא שאל בהלם.
"נפגשתי עם אורי.. קנינו בגדים" אמרתי לו.
"למה שתפגשי עם אורי?!" הוא שאל בהלם.
"אמ.. לא ידעת.. לגרם לכם כבר להיות ביחד.. בשביל שתפסיק לחפר לי עליו" ענתי.
"מה את לא מבינה בזה שהוא סראיט?!" הוא שאל ביאש.
"מה אתה לא מבין שהוא בקטע שלך?" ענתי לו בשאלה..
הם כל כך הזוג הכי חמוד ומשלם שיכל להיות אם הם באמת היו מאמנים שהם יכלים להית ביחד..
"את סיפרת לו על זה שיש לי קראש עליו?" הוא שאל בשקט.
"אמ.. רק אמרתי לו שחסור לו שלא תזמינו אותי לחתנה" אמרתי בצחק.
"את אמרת מה?! אני כל כך רצח אתך!" הוא אמר שכולו אדום והתחיל לרדף אחרי.
משהו תפס אותו מאחר והציל אותי.
"היי לוקה" צחקתי שראתי שזה אחי הקטן.
"היי לי.. את ידעת עם הבחור הזה פנוי?" הוא שאל בלי טקאט.
"אני מה?" ג'ק שאל בילבל.
"תקבל את זה בתור מחמאה.. אח שלי לא מענין במכערים" צחקתי על ג'ק שסוף סוף הצליח לשחרר את השיער שלו מאחיזתו של לוקה.
"בותר בן זוג?" ג'ק שאל בילבל ולוקה הנהן לו.
"אתה מנסה לרצח את האחות המעצבנת שלי.. זה אמר שאתה כבר שווה את זה" לוקה ענה באדישות.
אני אהבת את לוקה.. אין לו טאקט וזה תמיד מצחיק.
"אמ.. אני פחות מענין, סליחה" ג'ק התנצל.
"טוב.. תמיד יש את תכנית ב'" צחקתי על לוקה.
"אני ממש לא מתחיל עם הכלב הזה!" לוקה אמר בברגז.
"באמת? מדבר הזה שניסה להתחיל איתו אתמול וברח לפני שקיבל תשבה" צחקתי עליו, ללוקה יש הרבה אמץ.. אבל שזה בקשר לבנים.. דרש שיפר.. ולא קטן.
"נכון שהוא חתיך!" אמרתי והראתי לג'ק תמונה של טום בשביל לעצבון את לוקה.
"אי.. אני ראתי אותו בעבר" ג'ק מילמל.
"באמת?! תן לי את המספר שלו! והחשבן האסטגרם שלו! וכתבות! ואיפה הוא למד!" לוקה קפץ על ג'ק
"עיקר אמרת שאתה לא מענין בו" צחקתי על לוקה שהספיק לקפץ על ג'ק ולתפס אותו בשביל שלא יברח.
"סתמי מעצבנות!" לוקה צעק עלי והצאתי לו לשן.
"או.. אני לא מכיר אותו מספיק.. אני רק ודע שהוא בי.. ושהו עבד באיזה מעדון" ג'ק ענה.
"איזה מעדון?" לוקה שאל ברצנית.
"אטליטקס" ג'ק ענה.
"לי! באי! הלכים לבר!" לוקה החריז והתחיל לגרר אותי לכיוון הרכב.
"אח שלך משגע.. בדיק כמוך" ג'ק אמר.
"כן, זה עבר במשפחה" צחקתי ונכנסנו לרכב.
נפפתי לג'ק לשלום וסמתי לו שניפגש מחר.
................................._♡_...................................
1407 מילים! זה כבר יותר מדי!
הקראתם/ן דמות משלמת חדשה.. ותאמינו לי שאני אדאג לשיפ בשבילה😏
לוקה חמוד קטן שלי..
אז מה יקרה במסיבה?!
אפילו לי אין מושג!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡