פרק 5

876 60 101
                                    


נקודת מבט לואי:

כבר צהריים, עברתי על חלק מהמטופלים.
אני נח בחדר המתמחים יחד עם נייל וליאם כרגיל. אני מרגיש תשוש וחסר כוחות, לא נרדמתי בלילה מרוב כול האדרנלין לגבי היום, אני הולך לתת לו להרגיש את ההרגשה של להיות מושפל ומנוצל.

הוצאתי מהתיק את הקופסת העוגיות שכתוב עליה
"מוקדש לדוקטור סטיילס, אוהבים ומערכים המתמחים." גיחכתי לעצמי.

״ליאם דיברת עם מאיה? היא הסכימה?״ שאלתי את ליאם. אני לא בטוח שהיא תסכים בכלל, היא יכולה לאבד את העבודה שלה וגם אנחנו, אך בכל זאת אני לוקח את הסיכון.

״כן. יש לנו מזל שהיא הסכימה, אין לי מושג איך, היא אפילו צחקה על הרעיון.״ ענה וצחוק ברח מפיו.

״ואנחנו עוד חששנו ממנה בהתחלה, אין על מאיה! היא תותחית!״ נייל צעק בהתלהבות.

״הלו מחומצן, אני יושב פה ממש לידך, אל תשכח.״ ליאם הזהיר במבט מאיים. 

״אוקיי, אין צורך לאיים. אני עדיין לא מבין איך מאיה הסכימה, ליאם בכמה כסף שיחדת אותה?״ נייל שאל במבט ערמומי והרים את גבותיו.

״אני דיי בטוח שליאם שיחד אותה בסיפוק מיני מאשר בכסף...״ עניתי, נייל החל להתפקע מצחוק, וליאם גלגל את עיניו בחיוך מסגיר.

אני שומע את דלת החדר נפתחת, הסטתי את מבטי לעבר הדלת, רואה את ג׳מה וג׳יג׳י צועדות יחד ומתיישבות בפינת החדר. לא אשקר, ציפיתי להארי.

את ג׳מה וג׳יג׳ פחות שיתפתי בנושא של הנקמה,
לא רציתי שאם נתפס הם יפלו יחד איתנו בפח.

לאחר כמה דקות הדלת שוב נפתחה. אני כבר יודע שזה הארי לפני השובל ריח החזק שהתפרץ בחלל החדר, הריח שלו מעורבב יחד עם בושם, סיגריה וקפה, ריח שאני יכול להסניף שעות.

״נו מה? למה אתם מחכים פה? למה אתם לא נמצאים בחדר 12 של המטופל ומכינים אותו לקראת הניתוח?״ הארי שאל בטון כועס.

״כי יש לנו עוד חמש דקות מנוחה, לא זכור לי שמותר לך לקחת את הזמן שמגיע לנו.״ השבתי בזלזול.

״לא לא, אני לא חושב. אין פה מנוחה, הגעתם לכאן לעבוד וללמוד, תנוחו בבית. תקומו על הרגליים שלכם ותתחילו לחזור לעבודה״ דרש. עכשיו כשאני חושב על זה, אני כלכך שמח שהכנו את העוגיות האלו, הוא נותן לי סיבות לשנוא אותו מיום ליום.

אני דופק לליאם מרפק ביד כדי שיתן ברגע זה את ‏קופסת העוגיות להארי לפני שהוא יצא מהחדר.

״חכה רגע דוקטור סטיילס, אנחנו רוצים לעניק לך לעוט הוקרה משהו מתוק וטעים כדי שיראה עד כמה אנחנו מעריכים את עבודתך.״ ליאם אמר עם חיוך. בתוך תוכי רציתי לצחוק כלכך חזק.

Larry's Antomy | האנטומיה של לאריWhere stories live. Discover now